אלישבע גרינבאום
(29 במרץ 1965 – 31 בדצמבר 2004) הייתה משוררת ומחזאית ישראלית. נולדה בירושלים. למדה בתיכון שליד האוניברסיטה (ליד"ה). שירתה בחיל המודיעין. התגוררה בתל אביב. הוציאה לאור ספר שירה אחד בחייה, "עורף האור" בהוצאת הליקון, 2000. זכתה בפרס שר החינוך והתרבות למשוררים בתחילת דרכם, ובפרס "טבע" בפסטיבל השירה במטולה. לאחר מותה יצאו לאור שני ספרים נוספים בהוצאת כרמל: ב-2005 "לפתע פתאום האדמה", ספר שיריה ובו גם קטעי פרוזה קצרים, וב-2006 הספר "שלושה מחזות". מלבד כתיבתה היא הרצתה וערכה סדנאות כתיבה. אלישבע גרינבאום נפטרה ב-31 בדצמבר 2004, בגיל 39 בלבד, ממחלת סרטן הריאה.

גילי חיימוביץ'
נולדה ב- 1974, ירושלים. היא בוגרת בי"הס לאומנות "קמרה אובסקורה" במגמת קולנוע ואייסיס ישראל – המרכז לפסיכודרמה ושילוב אומנויות במסלול ההכשרה לתראפיסטים בשילוב אומניות. את דרכה ככותבת החלה בעיתון "העיר" כעיתונאית ובעלת טור בענייני תרבות שנקרא 'אזור התעשייה'. לאחר מכן, עבדה ברשת עיתוני "מעריב" ככותבת, עורכת ומבקרת ספרות. כמו כן, פרסמה שירה בכתבי עת שונים. גילי גם ביימה את הסרט הקצר ,מילון למי שאין בו צורך" שזכה בתמיכת משרד התרבות. היא התגוררה בטורונטו קנדה וכיום חיה בישראל. שיריה באנגלית ראו אור באנתולוגיה המקבצת שירת מהגרים אודות טורונטו. בקנדה גילי משתתפת בפסטיבלי שירה בינלאומיים ומפרסמת בכתבי עת ספרותיים. גילי עובדת גם כמנחת קבוצות ותרפיסטית בשילוב אומניות ומשתמשת בכתיבה ככלי טיפולי המגשר בין המודלים השונים של האומנות. ספריה: "דבק מגע" (גוונים, 2001), "משתקפת כמו אושר" (גוונים, 2002), "אש כוחותי" (אבן חושן, 2007), Living on a blank page" (Toronto : Ice Flow, Press, 2007), ,עונת המוך" (פרדס, 2011), "תינוקת" (פרדס, 2014).

קדיה מולודובסקי
(1894–1975), נולדה בקרטוז-ברזה, שבצפון פולין (כיום במחוז ברסט בבלארוס). למדה גננות עברית אצל יחיאל היילפרין בוורשה, ולאחר מכן עברה לאודסה, שם פרסמה את שיריה הראשונים ועבדה עם ילדים יהודים, ניצולי הפרעות בקייב. לאחר מלחמת העולם הראשונה שבה לוורשה ולימדה בבתי ספר יהודיים. ב-1935 עברה לניו יורק, שם חייתה עד מותה (למעט תקופה קצרה בישראל בין השנים 1950–1952). נישאה בוורשה לשמחה לב, שהגיע אליה לארצות הברית זמן קצר אחרי הגירתה.
על שמה קרויים רחובות במספר יישובים בישראל, בהם פתח תקווה, זכרון יעקב ובית שמש. מולודובסקי התפרסמה מאוד בזכות שירי הילדים שלה. בנוסף נודעה מולודובסקי גם כמבקרת ספרותית. ביקורות פרי עטה התפרסמו בעיתונים: "היים" ("בית"), אותו ערכה (תל אביב 1950 – 1952) ו"סביבה" (ניו יורק, 1943 ואילך). בראשית דרכה פעלה ויצרה במרכז התרבותי היהודי שפעל בוורשה. השתייכה לזרם היידי ה"מודרניסטי" (כותבים בולטים נוספים בו הם: אורי צבי גרינברג, פרץ מרקיש, יצחק בשביס זינגר), אשר מחה על מסחור והידרדרות הספרות היידית לכתיבה "סנסציונית", ונאבק על מעמדה של ספרות היידיש כספרות מכובדת. על זרם זה נמתחה ביקורת קשה מצד הזרמים האחרים, העיקרי בהם הוא ה"שונד", שטענו כי המודרניסטים מרחיקים את הקהל הרחב מהספרות היידית. על רקע מאבק זה, אשר הביא גם לפגיעה כלכלית אישית בה, היגרה לארצות הברית, שם המשיכה לפעול נגד התופעות שייצג ה"שונד". עם שיריה שתורגמו לעברית וזכו לפופולריות נמנים "הילדה איילת", "פתחו את השער", ו"גלגולו של מעיל". חלק מהצלחתה של מולודובסקי בקהל הארצישראלי, שלאו-דווקא אהד משוררים "גלותיים" כמו מולודובסקי, נזקף למיטב היוצרים שנמנו בין מתרגמי שיריה, ביניהם: נתן אלתרמן, פניה ברגשטיין, לאה גולדברג, אברהם לוינסון, ושמשון מלצר. בשנת 1971 זכתה מולדובסקי בפרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש, כהוקרה על יצירתה.

רחל חלפי
נולדה בישראל, מתגוררת בתל אביב. רחל חלפי באה ממשפחה של אמנים. דודה, אברהם חלפי, משורר ושחקן תיאטרון; אביה, שמשון חלפי, משורר וממתעדי ראשית תל אביב; אמה, מרים ברוך חלפי, פסלת ומשוררת. בשירותה הצבאי הייתה כתבת, ובהמשך עבדה כעורכת תכניות דוקומנטריות בקול ישראל, כבמאית סרטי קולנוע וטלוויזיה וכעיתונאית. למדה באוניברסיטה העברית לתואר שני, והמשיכה את לימודיה בארצות הברית באוניברסיטת ברקלי ובמכון האמריקאי לקולנוע. לימדה קולנוע וספרות אנגלית באוניברסיטת תל אביב. נשואה לסופר ולמתרגם, חיים תדמון.
ספריה "שירים תת-ימיים ואחרים", (הקיבוץ המאוחד, 1975), "נפילה חפשית" (עכשיו, 1975), זיקית, או עיקרון אי-הוודאות" (הקיבוץ המאוחד, 1986), "חומר" (הקיבוץ המאוחד, 1990), "אהבת הדרקון" (הקיבוץ המאוחד, 1995), "נוסעת סמויה" (הקיבוץ המאוחד, 1999), "מקלעת השמש – מבחר 1999-1975" (הקיבוץ המאוחד, 2002), "תמונה של אבא וילדה" (קשב, 2004), "פרטים סודיים מתוך הקלסר השקוף" (הקיבוץ המאוחד, 2007), "מכשפות" (קשב, 2009), "תמונה של אמא וילדה" (קשב לשירה, 2010), "ספר היצורים", (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2011). ספר פרוזה "כחול נגד עין הרע" (הקיבוץ המאוחד, 2012).

אביבה גולן
נולדה בישראל. כותבת שירה ושיריי זמר. חברה באנ"י (אגוד נשים יוצרות).בעקבות "שיר מולדת" שלה שזכה בפרסים נולד תקליטור משוררים "גלי אור" ובו שבעה משיריה. לאחרונה, ראה אור התקליטור: "מגדלור בלבבי". השיר "מגדלור בלבבי", כבר נרקד כריקוד עם. את השיר "יש עוד אהבה בעולם" שכתבה, שרים מקובלים בשיעורי הבוקר בעולם כולו. השיר מושמע בערוץ הקבלה בשידורים בינלאומיים, וכן שירים נוספים. שירים נבחרים, משמשים ככלי עזר בטיפולים פסיכולוגיים. נטלה חלק והושמעו משיריה במבחר ראיונות בתכניות רדיו. השתתפה בהופעות ובפסטיבלי משוררים. שיריה רואים אור בכתבי עת לשירה. באתרים "שירונט" ו- "יוטיוב" ניתן להתרשם משיריה המולחנים והמושרים, גם בחו"ל וגם בביצועי מקהלות.