ארכיון הקטגוריה: טבע

סוס התודעה

.

מאת ריקי דסקל

 

הִיא מְדַבֶּרֶת וּמְדַבֶּרֶת וּמְדַבֶּרֶת

מְדַבֶּרֶת  עַצְמָהּ לָדַעַת

וְהַדִּבּוּרִים וְהַדִּבּוּרִים  וְהַדִּבּוּרִים

מַרְחִיקִים אֶת הַצַּעַר רַק רֶגַע

מַרְחִיקִים אֶת הָעֶלְבּוֹן רַק רֶגַע

מַרְחִיקִים אֶת חֹסֶר הָאוֹנִים רַק רֶגַע

מַרְחִיקִים אֶת הַהַשְׁפָּלָה וְהַדְּחִיָּה וְהַתִּסְכּוּל וְהַלַּעַג רַק רֶגַע

מַרְחִיקִים אֶת הַשֵּׂעָר הַמַּלְבִּין וְאֶת הָעוֹר הַמִּתְרַפֵּט אֶת הָעֵינַיִם הַשּׁוֹקְעוֹת וְהַיָּדַיִם

הַמִּתְדַּלְדְּלוֹת רַק רֶגַע, אֶת הַדִּמּוּי וְאֶת הָעַצְמִי

וְאֶת הַכְּאֵב וְאֶת הַכְּאֵב וְאֶת הַכְּאֵב רַק רֶגַע רַק רֶגַע רַק רֶגַע

גַּם אִם לֹא תִּתְפְּסִי אֶת הַפַּרְפַּר הוּא יָמוּת  תּוֹךְ עשרים וארבע שָׁעוֹת.

אַתְּ רוֹצָה לְאַלֵּף אֶת הַתּוֹדָעָה וְלִרְכֹּב עָלֶיהָ כְּאִלּוּ הָיְתָה סוּס עֵץ.

אֲבָל לַסּוּס זַיִן עֲנָק וּבֵיצִים שְׁרִירִיּוֹת הוּא  ס  ו  ס

וְאֶת הַתּוֹדָעָה לֹא צָרִיךְ לְאַלֵּף צָרִיךְ לִפְרֹס כְּמוֹ

שֶׁפּוֹרְשים שְׂמִיכַת פִּיקה עַל חוֹל .

 .

אֲנִי מְבִיאָה אֲנִי מְבִיאָה אֲנִי מְבִיאָה

אֶת הַיֵּשׁוּת הַמַּקְשִׁיבָה אֶת הַיֵּשׁוּת הַמַּקְשִׁיבָה אֶת הַיֵּשׁוּת הַמַּקְשִׁיבָה

וְנוֹתֶנֶת לָהּ מָקוֹם  נוֹתֶנֶת לָהּ מָקוֹם  נוֹתֶנֶת לָהּ מ

אֲחוֹתִי, הַיֵּשׁוּת הַמַּקְשִׁיבָה חֵרֶשֶׁת , אָזְנֶיהָ סְתוּמוֹת מִשַּׁעֲוָה בַּת אַלְפַּיִם.

אֲבָל רֶגַע, אֲנִי אַקְשִׁיב אֲנִי אַקְשִׁיב

שֶׁקֶט , אֲנִי מַקְשִׁיבָה, שִׂימוּ לֵב כַּמָּה אֲנִי יָפֶה  מַקְשִׁיבָה, שִׂימוּ לֵב כַּמָּה אֲנִי יָפָה  כְּשֶׁאֲנִי מַקְשִׁיבָה

כַּמָּה אֲנִי נִפְלָאָה כְּשֶׁאֲנִי מַקְשִׁיבָה כַּמָּה אני אני אני אני אני אנייייייי

בּוֹאוֹ, בּוֹאוֹ, בּוֹאוֹ, תַּקְשִׁיבוּ גַּם אַתֶּן לְסוּס הַתּוֹדָעָה שֶׁלָּכֶן

אַל תִּפְחֲדוּ מִמֶּנּוּ גַּם אִם  יִגְרֹר אֶתְכֶן לִשְׂדוֹת הַכְּאֵב וְהַפַּחַד , הַצַּעַר וְחֶרְדַת הַמָּוֶת.

שָׁם תַּעֲשׂוּ כְּלִי מֵהַכְּאֵב, תַּעֲשׂוּ כְּלִי מֵהַפַּחַד וּכְכָל שֶׁהֵם יִהְיוּ גְּדוֹלִים יוֹתֵר

כָּךְ הַכְּלִי יִהְיֶה עָמֹק יוֹתֵר , רָחָב יוֹתֵר, אֵיזֶה כְּאֵב נִפְלָא יֵשׁ לָכֵן כמה הוא מִשְׁתַּלֵּם

אַתֶּן חַיָּבוֹת כְּאֵב כִּי אִם לֹא יִהְיֶה לָכֵן כְּאֵב  לֹא תּוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת כְּלִי, וְאִם לֹא יִהְיֶה לָכֵן כְּלִי לֹא

תִּהְיֶה לָכֶן אַהֲבָה  נְקֻדָּה

לֹא תִּהְיֶה לָכֵן אַהֲבָה אִם לֹא יִהְיֶה לָכֵן כְּלִי  נְקֻדָּה נקודה נקודה

רֶגַע, רֶגַע רֶגַע רֶגַע, אֲנִי מֻכְרָחָה לִנְשֹׁם אֲנִי מֻכְרָחָה לִנְשֹׁם

אֲנִי מֻכְרָחָה לִנְשֹׁם בִּשְׁבִיל לִשְׁמֹעַ אֶת הַכְּאֵב שֶׁלִּי

בִּשְׁבִיל לִשְׁמֹעַ אֶת הַתִּזְמֹרֶת שֶׁלִּי מְנַגֶּנֶת הוֹ כַּמָּה אֲנִי אוֹהֶבֶת לִשְׁמֹעַ אֶת הַתִּזְמֹרֶת שֶׁלִּי מְנַגֶּנֶת

הֵנָּה הִנֵּה הַמְּנַצֵּחַ, הִנֵּה הַמְּנַצֵּחַ , הוּא מְנַצֵּחַ עַל הַתִּזְמֹרֶת הַנִּפְלָאָה שֶׁלִּי , הִנֵּה הַמְּנַצֵּחַ שֶׁלִּי

הִנֵּה הוּא מַגִּיעַ

.

הַסּוּס שֶׁלִּי הַסּוּס שֶׁלִּי הַסּוּס שֶׁלִּי

אֲנִי סוֹגֶרֶת עָלָיו אֶת שְׁתֵּי רַגְלַי

וְהוּא נִכְנַע לִלְפִיתָתִי

אֲנִי מַרְגִּישָׁה אֶת עוֹרוֹ הַחוּם הֶחָלָק הַמָּתוּחַ

רוֹטֵט אֶל פְּנִים יְרֵכַי  חַי חַי

אִלַּפְתִּי אוֹתְךָ סוס שֶׁלִּי אִלַּפְתִּי אוֹתְךָ סוּס שֶׁלִּי וְקָרָאתִי לְךָ

תּודָעָעָעָעָעָעָההה

 

שירת אישה-פרופיל

 

cropped-GALINBALNEWJPG.jpg

ארבע משוררות – ארבע תשוקות לאהבה

אהובתי נהר / לורן מילק 

אֲהוּבָתִי בַּיִת עִם וִילוֹנוֹת כְּחֻלִּים

שָׁטָה אֵלַי,

יָדֶיהָ כָּרֶשֶׁת

לוֹכְדוֹת אֶת בְּשָׂרִי הַשָּׁקֵט.

הַיָּמִים רוֹדְפִים,

הַנְּסִיכָה שֶׁלִּי יְשֵׁנָה בְּתוֹךְ צִדְפָּה

שְׁתֵּי עֵינֶיהָ בְּכִי יַנְשׁוּפִים.

אָבַדְתִּי בַּסְּעָרָה

דַּרְכִּי תְּלוּיָה בְּעָנָן רָטֹב

אֲנִי שׁוֹפֶכֶת אֶת עַצְמִי

מִתּוֹךְ כִּפַּת הַיָּרֵחַ שֶׁלָּהּ.

גּוּפִי נוֹלָד בְּתוֹךְ מִסְגַּד אֲהוּבָתִי

מַחֲלִיק עַל רִיר קוֹנְכִיַּת אַהֲבָתָהּ,

וּבִשְׁבִילִי הַפַּעֲמוֹנִים מְצַלְצְלִים

נַעֲרַת הַכְּנֵסִיָּה וְנַעַר הַנָּהָר

בָּאִים לְבַקֵּר אוֹתִי,

עֵין הַנָּהָר צוֹעֲנִיָּה מְכֻשֶּׁפֶת

פָּנֶיהָ נַקְבּוּבִיּוֹת עָשָׁן

בְּמַרְאוֹת זְמַן חֲלוּדוֹת,

אֲהוּבָתִי מִתְחָרָה עַל לִבִּי,

 

עֵינֶיהָ לוֹגְמוֹת

מִמֵּי הַנָּהָר.

 

אֲנִי צָפָה מֵעַל גַּב אֲהוּבָתִי, הִיא מְלַקֶּקֶת לִי אֶת הַשְּׂעָרוֹת הַכְּחֻלּוֹת בַּגָּרוֹן,

נֶהֱפֶכֶת לְפֶרַח הַלּוֹטוּס שֶׁקָּטְפָה

אֲנִי צָפָה בִּקְרוּם הֶחָלָב שֶׁל תְּפִלָּתָהּ

הַשָּׁמַיִם בָּאִים עָלַי בִּנְפִילָה שֶׁל כּוֹכָב.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מַה שֶּׁעוֹשָׂה הָרוּחַ / שושי קלאס

הַבְּקָרִים הָאֵלֶּה בָּהֶם

אַתָּה מֵצִיף אוֹתִי בְּנֹפֶת

פּוֹרֵם בִּמְיֻמָּנוּת עַד

אַחֲרוֹן הַקּוּרִים הָרְדוּמִים

בְּיָדֶיךָ חוֹרֵז שִׁיר לְגוּפִי

הָרְגָעִים הָאֵלֶּה בָּהֶם

אַתָּה עוֹשֶׂה לִי מַה

שֶּׁעוֹשָׂה הָרוּחַ

לָאַבְקָנִים

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

גֶּבֶר מִזָּהָב יָצוּק / ענבל אשל כהנסקי

סִבְלִי נוֹצָק לְתוֹכְךָ,

הַסּוֹפֵג זַעֲזוּעִים לְעִוּוּתֵי פִּי.

כְּלוֹמַר, אֲנִי עוֹלָה עָלֶיךָ

וּמְכַסָּה אֶת הַגּוּף שֶׁלְּךָ בְּגוּפִי,

בְּרֹק וּבְזֵעָה,

מְכַסָּה בְּסֵבֶל שֶׁהוֹלֵם פְּעִימוֹת

מִגּוּפִי לְגוּפְךָ, הַשּׁוֹתֵק.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אַתָּה חֲבֵרָה שֶׁלִּי / יונה וולך

אַתָּה חֲבֵרָה שֶׁלִּי
יֵשׁ לְךָ רֹאשׁ שֶׁל בַּחוּרָה
וְאַתָּה בַּחוּרָה בַּחוּרָה
כְּמוֹ שֶׁהַיֶּלֶד הַמָּתוֹק הַהוּא
אָמַר לִי בְּהַעֲרָכָה
אַתְּ בַּחוּר בַּחוּרָה
אוֹ לְהֶפֶךְ בַּחוּרָה בָּחוּר
כִּי מֵהַתְחָלָה
מַפְחִיתִים בְּעֵרֶךְ נָשִׁים
אֲבָל הָרֹאשׁ הַמְּסֹבָב שֶׁלְּךָ
עוֹשֶׂה אוֹתְךָ לָגוּר עִם בַּחוּרָה
אוּלַי הִיא בַּחוּרָה בָּחוּר בֶּאֱמֶת
אֲבָל אַתֶּם לֹא מְדַבְּרִים עַל זֶה
מְנַהֲלִים חַיִּים מְמֻסָּדִים
"כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ"
דּוֹמִים לְכָל הַחַיִּים הָאֲחֵרִים
אֲבָל רֵיקִים לְגַמְרֵי
רַק כְּלַפֵּי חוּץ
בְּלִי תְּכָנִים שֶׁאֵין
שֶׁאֵין
כִּי הַמַּהֻיּוֹת שֶׁלָּכֶם אֲחֵרוֹת
וְהֵן שׁוֹתְקוֹת וּמְשֻׁתָּקוֹת
וּמְצֻנְזָרוֹת
הִיא אוּלַי לֹא יוֹדַעַת
וְאוּלַי גַּם לֹא תֵּדַע
שֶׁהִיא לֶסְבִּית שֶׁמַּעֲדִיפָה בַּחוּרִים
וְאַתָּה הוֹמוֹ שֶׁמַּעֲדִיף בַּחוּרוֹת
וְאַתָּה בַּחוּרָה
הִיא בַּחוּר
זֶה דֵּי מִסְתַּדֵּר בְּיַחַד
הֲרֵי הַמֹּחַ מַה שֶּׁמְּשַׁנֶּה
וְלֹא הַצּוּרָה הַגּוּפָנִית
בֵּיצִים מְדֻמּוֹת
הַמַּסְתִּירוֹת כּוּס תַּאַוְתָּנִי
אוֹ כּוּס
הַמַּסְתִּיר בֵּיצִים
קְצָת יֹפִי הֶבֶל חֵן
גּוֹרֵם לְדַיֵּק וְיִצּוּב הַסְּטִיָּה
הַמִּתְעוֹרֶרֶת בִּלְעָדָיו
עִם הַיֹּשֶׁר הַמֻּפְרָז
הַמּוֹתֵחַ קַו יוֹרֵד מֵהַפֶּה לְמַטָּה
חֲסַר הוּמוֹר וְשֶׁקֶר הַחֵן
בַּשָּׂפָה כִּבְיָכוֹל תּוֹרַת הַפַּשְׁטוּת
שֶׁלֹּא לוֹקַחַת אֶת קִיּוּם הַשֶּׁקֶר וְהַנְּכָלִים
עַל חִנָּנִיּוּתוֹ קְלִילוּתוֹ עַרְמוּמִיּוּתוֹ הַמֻּרְכֶּבֶת
שֶׁצָּרִיךְ לְהֵאָבֵק בָּהּ שֶׁהִיא הֶכְרֵחִית
שֵׁד קָטָן וְרֵיק וּמַצְחִיק
אֲבָל אֲנִי יֵשׁ לִי רְגָשׁוֹת מְדֻיָּקִים
אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת הַקּוֹל הַדָּפוּק שֶׁלְּךָ
הַמְּעֻשָּׁן הַשָּׂרוּף הַצִּינִי
וַאֲנִי מַכִּירָה מִזָּוִית הַפְּגִיעָה שֶׁאַתָּה פּוֹגֵעַ בִּי
אֶת הַקּוֹל שֶׁל הַהוֹמוֹ
שֶׁתָּפַס אוֹתִי בְּטָעוּת וְהוּא מְנַצֵּל אוֹתָהּ עַד הַסּוֹף
כְּדֵי לַעֲבֹד עָלַי אוֹרֵב לִי וּמְחַכֶּה שֶׁאֶתֵּן הַכֹּל
בֶּאֱמֶת בֶּאֱמֶת אֵיזוֹ טָעוּת הִתְיַחַסְתִּי אֵלֶיךָ כְּמוֹ אֶל בַּחוּר
קָרָאתִי לוֹ אַתָּה
אַתְּ מְנַצֶּלֶת אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת עוֹלָה עַל בּוּרוּתִי הָרִגְעִית
וְצוֹלֶבֶת אוֹתִי מִיָּד
שׁוֹכַחַת אֶת עַצְמֵךְ וְאֶת הַבְּעָיָה הַמֶּרְכָּזִית שֶׁל חַיַּיִךְ
אוּלַי נִזְכֶּרֶת בָּהֶן דֶּרֶךְ שִׁכְחָתִי מֵעָלַי שׁוֹכֵב פַּרְצוּף
שֶׁמְּחַכֶּה לִרְגִישׁוּת לֹא הַכָּרָתִית מִצִּדִּי כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל
בְּלִי לַחֲשֹׁב שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה בְּהִלּוּךְ חוֹזֵר לִלְמֹד מִזֶּה מַשֶּׁהוּ
כְּדֵי לְהַצִּיב לְךָ מַלְכֹּדֶת יוֹתֵר מְתֻחְכֶּמֶת בַּפַּעַם הַבָּאָה
וְשׁוֹכַחַת שֶׁאַתְּ כְּמוֹ כָּל אֶחָד אַחֵר
רוֹצָה לְהִתְקַיֵּם לְהִשָּׁאֵר בַּחַיִּים
לְהַמְשִׁיךְ קַו רֶצֶף שֶׁל הֲוָיָה
שֶׁלֹּא נֶחְתַּךְ
זוֹ רִשְׁעוּת נָשִׁית אֲנִי מְגַיֶּסֶת פִּתְגָּם לְעֶזְרַת הֲבָנָתִי
וְקוֹפֶצֶת עַל הַמְּצִיאָה בְּחַיַּי אֶפְשָׁר לְהָבִין מַשֶּׁהוּ
מַמָּשׁ מִבְנֶה נָשִׁי טִפּוּסִי רִשְׁעוּת נָשִׁית
וְלִהְיוֹת תָּמִיד עַצְמֵךְ
חֲבֵרָה שֶׁלִּי מְתוּקָה עִם בֵּיצִים
וְגוּף שֶׁל בָּחוּר
הַחֲבֵרָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלִּי שֶׁמִּמֶּנָּה אֲנִי מְבִינָה אֵיךְ רֹאשׁ שֶׁל בַּחוּרָה
עוֹבֵד
לְהִתְוַדֵּעַ לְמֶרְכָּזִיּוּת שֶׁל חַיִּים
לָאִישִׁיּוּת הַמִּתְהַוָּה מֵהֶרֶף לְהֶרֶף לְאִי הַמּוּדָעוּת שֶׁל עַצְמֵךְ
לְאִי יְדִיעַת מַהוּת עַצְמֵךְ בְּעַצְמֵךְ
כְּשֶׁהַמַּהוּת הַמִּינִית הִיא הַמֶּרְכָּז שֶׁלָּהּ אֲבָל כְּאֹפִי לֹא כְּמִין
מַשֶּׁהוּ שֶׁאֶפְשָׁר לְהַפְרִיד אוֹתוֹ וְלִשְׁמֹעַ בְּקוֹל נָקִי
שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׂחֲקוֹ אִם לֹא יוֹדְעִים אוֹתוֹ
כְּאִלּוּ שֶׁאֵינֶנּוּ
אֵין כּוּס בֵּין הָרַגְלַיִם אֵין זַיִן שָׁם
נְשָׁמָה חַסְרַת גּוּף מִסְתּוֹבֶבֶת בַּבַּיִת
מַה שֶּׁמַּסְבִּיר אֶת הָאֱמוּנוֹת בְּהִשָּׁאֲרוּת הַנֶּפֶשׁ מִנִּתּוּקָהּ מֵהַגּוּף מֵהַתּוֹדָעָה
הַנֶּפֶשׁ אֵין לָהּ גּוּף אֲבָל לַגּוּף יֵשׁ נֶפֶשׁ
הַבָּעוֹת הַפָּנִים מַכְחִישׁוֹת אֶת קִיּוּמוֹ שֶׁל הַגּוּף
כָּל הַזְּמַן מְדַבְּרִים עָלֵינוּ הַנֶּפֶשׁ וֶאֱלֹהִים וְזֶה טוֹב מְאֹד
אַחֶרֶת הָיִינוּ שׁוֹכְחִים שֶׁאָנוּ קַיָּמִים חַיִּים
אַחֶרֶת הַכֹּל הָיָה הוֹלֵךְ לְאִבּוּד בְּלִי הַהַפְרָדָה שֶׁל צַד שְׁלִישִׁי
בַּמִּקְרֶה הַזֶּה אִמּוּץ זֶהוּת בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִית אֲבָל חַשְׁדָּנִית מַסְפִּיק

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

cropped-GALINBALNEWJPG.jpg

משירי ציון / לאה גולדברג

משירי ציון - לילה - לאה גולדברג

לאה גולדברג (1911-1970) –
משוררת עברית, מתרגמת ומסאית.
נולדה בקובנה שבליטא ולמדה בנעוריה בגימנסיה העברית שם.
ב-1935 עלתה לארץ. כתבה למבוגרים ולילדים, תרגמה ספרות משפות רבות, לימדה ספרות באוניברסיטה העברית בירושלים ופרסמה מאמרים בנושאים אלו.
בשנת 1970 הוענק לה פרס ישראל.

ולא היה ביננו אלא זוהר \ לאה גולדברג

ולא היה ביננו אלא זוהר
זוהר עניו של השכמה ברחוב כפרי
ולבלובו של גן בטרם פרי
בלובן תפרחתו יפת התואר.

ומה מאוד צחקת באמרי
כי אל השחר הענוג כורד
אקרב ואקטפנו למזכרת

ואשמרנו בין דפי ספרי.

את זרועך נשאת, התזכור?
והנידות אט ענף תפוח,
ועל ראשי ירד מטר צחור.

מאחורי גבך הכפר ניעור,
החלונות נצטלצלו עם רוח –
ולא היה בינינו אלא אור.