ארכיון הקטגוריה: הורות

בְּמַמְלַכְתּוֹ שֶׁל הָאֱלֹהִים

 .

מאת שולי ביטון

.

דְּמָעוֹת

לאמי

וְהָרוּחַ אֶת עַצְמָהּ מְנַהֶלֶת

וְקוֹל וּדְמָמָה חוֹבְקִים בֵּינוֹת הַשְּׁחָקִים

וְדִמְעוֹתַי בְּאַחַת מְלַטְּפוֹת

חוֹמְקוֹת בֵּינוֹת הָאֲבָנִים

וְאִם תִּתְעַרְבֵּבְנָה עִם דִּמְעוֹתַיִךְ

דְּעִי –

אֲנִי מְחַכָּה לָךְ

לְחַבֵּק אוֹתִי בַּשֵּׁנִית.

.

הַמִּטְבָּח שֶׁל אִמָּא

לאמי

 יוֹם שִׁשִּׁי בִּשְׁכוּנַת יַלְדוּתִי

הִתְהַדֵּר בְּרֵיחוֹת

בִּצְבָעִים וּבִטְעָמִים

שֶׁרַק בְּאַרְמוֹנוֹת הָיוּ נֶחְלָמִים

וּבְהִכָּנְסִי אֶל הֵיכְלוֹת הַטַּעַם

הֵחֵלּוּ הַשָּׁמַיִם הָאָרֶץ

וְכָל צְבָאָם

לִרְקֹד לִצְלִילֵי הַדַּרְבּוּקָה

בִּמְנוֹתָם מִינֵי מִינִים

שֶׁל מַאֲכָלִים

וּכְמוֹ בְּמַעֲשֵׂה אַהֲבָה

הִרְעִידָה הָרוּחַ

אֶת מֵיתְרֵי הָעוּד

לִצְלִילֵי הַמְּמֻלָּאִים

הָרוֹחֲשִׁים מְבֻיָּשִׁים

וְכָל הָאֲחֵרִים לִוּוּ

בִּתְנוּעוֹת מִתְפַּתְּלוֹת

אֶת נִיחוֹחוֹת הַלְּחָמִים

הַיְשֵׁר אֶל אַפִּי

וְקֵרְבוּ טַעֲמָם אֶל קִּרְבִּי

וְסִלְסוּלֵיהֶם

מַרְטִיטֵי הַלְּבָבוֹת

סָחֲפוּ כָּל

לִרְקֹד לִפְנֵיהֶם

וַאֲנִי יָדַעְתִּי

עַד כַּמָּה מְבֹרֶכֶת הָיִיתִי

עַל שֶׁיָּדֶיהָ שֶׁל אִמִּי

הָיוּ הַמְּבֹרָכוֹת מִכָּל

וְהֵחַשְׁתִּי צְעָדַי

אֶל מִטְבָּחָהּ

לְהִתְבַּשֵּׂם מִן הַמְּלָאכָה

.

וְקִדְּמָנִי חִיּוּכָהּ

וְחִיּוּכִי אָמַר:

"עַד כַּמָּה בַּת מַזָּל אֲנִי

עַל שֶׁיָּדַיִךְ מְבֹרָכוֹת, אִמִּי"

.

כָּךְ בֵּרֵךְ אֱלֹהִים אֶת

יוֹם הַשִּׁשִּׁי בִּשְׁכוּנַת יַלְדוּתִי

שֶׁהִתְהַדֵּר בְּרֵיחוֹת

בִּצְבָעִים וּבִטְעָמִים

שֶׁרַק בְּאַרְמוֹנוֹת הָיוּ נֶחְלָמִים

וּבְאַרְמוֹנִי שֶׁלִּי

מַמְשִׁיכִים לִרְקֹד

מַטְעַמֶּיהָ שֶׁל אִמִּי

מַעֲשֵׂה יָדַי

וּלְוַאי וְנִתְבָּרְכוּ בִּי

אַף הֵן

וְשִׂמַּחְתִּי

לֵב אוֹהֲבַי.

.

הַפֵיָה כְּבָר אֵינֶנָּה

הַפֵיָה כְּבָר אֵינֶנָּה.

 .

זֶה זְמַן רַב

שֶׁאֵינָהּ פּוֹקֶדֶת אוֹתָנוּ בַּלֵּילוֹת

לִדְאֹג שֶׁהַלַּיְלָה כְּיוֹם יֶעֱרַב לָנוּ.

.

הַפֵיָה כְּבָר אֵינֶנָּה

וְאוּלַי קָטְנוּ יָדֶיהָ.

. .

בְּמַמְלַכְתּוֹ שֶׁל הָאֱלֹהִים

 אֲנִי נוֹשֶׁקֶת לַלַּיְלָה

מִשְׁתַּהָה אֲרֻכּוֹת

מוּל הַמַּרְאָה

וּמְסַמֶּנֶת אֶת הֱיוֹתִי

אֲנִי מַבִּיטָה בָּהּ

וְאֵינֶנִּי שׁוֹכַחַת

לְהוֹדוֹת לוֹ

עַל שֶׁעָשָׂנִי כִּרְצוֹנִי

הֵן כֻּלָּנוּ עַרְפִּלִּים תּוֹהִים

בְּמַמְלַכְתּוֹ שֶׁל הָאֱלֹהִים

נֶאֱחָזִים בְּשׁוּלֵי גְּלִימָתוֹ –

מְחַפְּשִׂים תְּשׁוּבָה

 

החָזִיָּה הַכְּחֻלָּה הגדוֹלה של אימא

/

מאת דלילה גורדון

 

בְּאוֹתוֹ לַיְלָה חָלְמָה עַל מְגֵרַת הַלְּבָנִים שֶׁל אִמָּא.

הָלְכָה בִּגְנֵבָה לַשִּׁדָּה שֶׁלָּה, פָּתְחָה וְלָקְחָה עֲרֵמָה שֶׁל חָזִיּוֹת, וְהִגִּיעָה לַיָּם.

 

כְּבָר בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה הִפְלִיגָה לְלֵב יָם –

 

הֶחָזִיָּה הַכְּחֻלָּה הַגְּדוֹלָה שֶׁל אִמָּא –

כְּמוֹ שְׁתֵּי מִטְרִיּוֹת הֲפוּכוֹת, עֲמֻקּוֹת מְאֹד,

אֲבָל בְּלִי קְרָסִים או בַּרְזִלִּים.

 

כְּבָר בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה הִפְלִיגָה לְלֵב יָם –

 

חָצְתָה אֶת הַמִּסְדְּרוֹן עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת וְעִם הַגַּב לַקִּיר

(בִּגְלַל הַיַּעַר וְשַׁאֲגַת הָאַרְיֵה, אֲבָל לֹא רַק אֶלָּא גַּם וְאוּלַי בְּעִקָּר בִּגְלַל הַצַּיָּד)

וְלָקְחָה מֵהַשִּׁדָּה אֶת הֶחָזִיָּה הַכְּחֻלָּה שֶׁל אִמָּא.

אֲבָל אוּלַי כָּל זֶה לֹא קָרָה אֶלָּא בַּחֲלוֹם,

וְלֹא קָרְאוּ לָהּ שְׁמוּאֵלָה,

וְאַבָּא שֶׁלָּהּ לֹא גָּדַל וְהָיָה לְהַר עִם לִוְיְתָנִים בְּתוֹכוֹ.

וְלֹא רָצָה כְּמוֹ מֶלְצַר עִם מַפִּית לְבָנָה, מְגֹהֶצֶת עַל הָאָמָה,

וְהַלִּוְיְתָנִים מֻנָּחִים בַּעֲרֵמָה עֲנָקִית

שֶׁאָסְפָה בִּגְבִיעֵי הֶחָזִיָּה הָעֲמֻקִּים,

שֶׁהִכְחִילוּ בַּמַּיִם הַקָּרִים.

 

הֶחָזִיָּה הַכְּחֻלָּה הַגְּדוֹלָה שֶׁל אִמָּא –

כְּמוֹ שְׁתֵּי מִטְרִיּוֹת הֲפוּכוֹת, עֲמֻקּוֹת מְאוֹד.

 

וּבִכְלָל, זֶה לֹא נָכוֹן שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ סְפִינָה

לְהַפְלִיג בָּהּ לְלֵב יָם.

הִיא הִתְכַּוְּצָה וְקָטְנָה וְהִפְלִיגָה בְּסִירַת נְיָר.

 

אֲבָל עַל כָּל זֶה חָשְׁבָה בַּבֹּקֶר

כְּשֶׁקָּמָה וְלֹא הָיְתָה אִמָּא

וְגַם לֹא שְׁיָרֵי לִוְיְתָנִים

שֶׁהִגִּישָׁה לְאַבָּא לַאֲרוּחַת-עֶרֶב

וְלֹא הָיָה יוֹתֵר דּוֹקְטוֹר שֶׁרֶשֶׁבְסְקִי הַגּוּץ הַמַּקְרִיחַ

שֶׁנָּתַן אֶתְמוֹל חֲצִי כַּדּוּר וָרֹד לָהּ

וָחֲצִי לַאֲחוֹתָהּ.

***

הָיָה מִי שֶׁאָמַר שֶׁאִמָּא כְּלָל לֹא מֵתָה. לֹא מֵתָה אֶלָּא עָבְרָה לָגוּר בְּרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן. וְזֶה לֹא נֶאֱמַר כִּבְדִיחָה: כִּבְדִיחַת קֶרֶשׁ אוֹ בְּדִיחָה שְׁחֹרָה (לֹא הִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁעָבְרָה לָגוּר בְּחוֹלוֹת רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן – בַּחוֹלוֹת מַמָּשׁ, כְּלוֹמַר – מִתַּחַת לַחוֹל. בַּחוֹל מַמָּשׁ), אֶלָּא שֶׁמַּמָּשׁ עָבְרָה לָגוּר בְּרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן, בְּתוֹךְ אַחַד הַבִּנְיָנִים הַנִּצָּבִים עַל תִּלָּם כִּבְדֶרֶךְ נֵס כִּבְתוֹךְ אַרְגַּז חוֹל עֲנָקִי (מִדְבַּר סָהָרָה בִּזְעֵיר אַנְפִּין).

בַּצָּהֳרַיִם, אַחֲרֵי שֶׁנִּקְבְּרָה, הוֹפִיעוּ כְּתָמִים מְשֻׁנִּים עַל הַקִּירוֹת. הוֹפִיעוּ בְּמַפְתִּיעַ וְנֶעֶלְמוּ וְהוֹפִיעוּ שׁוּב בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם. אוֹ שֶׁנֶּעֶלְמוּ וְהוֹפִיעוּ בְּמָקוֹם אַחֵר. אֲבָל רַק בִּתְחוּם הַמִּסְדְּרוֹן, וּמְכוֹנַת הַכְּבִיסָה הִשְׁתַּגְּעָה פִּתְאוֹם. הִתְחִילָה לְקַפֵּץ כִּמְשֻׁגַּעַת, עִם כָּל הַבְּגָדִים בְּתוֹכָהּ, וְלֹא יָדַעְנוּ מַה לַּעֲשׂוֹת. אַבָּא נִסָּה לְאַתֵּר אֶת מְקוֹר הַתַּקָּלָה, אֲבָל רַק אַחֲרֵי שֶׁנָּדַמָּה. קֹדֶם הִתְנַגְּשָׁה בַּמְּקָרֵר.

אַבָּא הִכְנִיס אֶת רֹאשׁוֹ לְתוֹךְ הַמְּכוֹנָה וְחִפֵּשׂ בַּבְּגָדִים וּבַכִּיסִים, אֲבָל לֹא מָצָא דָּבָר. שֵׂעָר רֹאשׁוֹ הִלְבִּין וְכָל הַבְּגָדִים הִלְבִּינוּ וְשָׁכַחְנוּ לְרֶגַע – (בִּגְלַל הַמְּכוֹנָה הַמְּקַרְטַעַת וְהֶחָלָב שֶׁנִּשְׁפַּךְ מִתּוֹכָהּ כְּמִתּוֹךְ מֵעֵין פְּלָאִים) – כֻּלָּנוּ שָׁכַחְנוּ לְרֶגַע מִמּוֹתָה שֶׁל אִמָּא.

וְהָיוּ מִי שֶׁאָמְרוּ שֶׁעָבְרָה לָגוּר עִם מְאַהֵב – סְטוּדֶנְט בְּמִכְלָלָה וְשֶׁקּוֹרְאִים לוֹ רָפִי. אֲבָל אַבָּא לֹא הֶאֱמִין לְכָל זֶה. הוּא בָּא, כָּאָמוּר, הַבַּיְתָה וְהֶעֱמִיד כְּבִיסָה. קֹדֶם תָּלַשׁ אֶת מוֹדַעַת הָאֵבֶל שֶׁנִּתְלְתָה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּתוֹ, בַּכְּנִיסָה. מַמָּשׁ לְיַד הָאִינְטֶרְקוֹם. עַל אַחַד הָעַמּוּדִים. אֲבָל הַמְּכוֹנָה גָּנְחָה וְאַחַר כָּךְ הִשְׁמִיעָה קוֹלוֹת אֲיֻמִּים שֶׁלֹּא זִהָה לַמְרוֹת הַפְּרוֹפֶסוּרָה שֶׁלּוֹ בְּהַנְדָּסַת מְכוֹנוֹת וְקִפְּצָה כִּמְשֻׁגַּעַת בַּמִּרְפֶּסֶת הַקְּטַנָּה, וּלְבַסּוֹף, אַחֲרֵי שֶׁחָרְגָה מִגְּבוּלוֹת הַמִּרְפֶּסֶת הִתְנַגְּשָׁה בַּמְקָרֵר וּפְּלָטָה חָלָב.

הֶחָלָב נִשְׁפַּךְ מִתּוֹכָהּ כְּמִתּוֹךְ מַעְיָן פְּלָאִים.

אַבָּא הִכְנִיס אֶת רֹאשׁוֹ פְּנִימָה, לְתוֹךְ מְכוֹנַת הַכְּבִיסָה,

אֶל תּוֹךְ הַתֹּף מַמָּשׁ.

טָבַל רֹאשׁוֹ בֶּחָלָב.

בָּדַק בַּבְּגָדִים הָרְטֻבִּים, גַּם בַּכִּיסִים,

אֲבָל לֹא מָצָא דָּבָר.

שֵׂעָר רֹאשׁוֹ הִלְבִּין

וְכָל הַבְּגָדִים הִלְבִּינוּ

וְכֻלָּנוּ שָׁכַחְנוּ לְרֶגַע

מִמּוֹתָהּ שֶׁל אִמָּא.

 

(בְּאוֹתוֹ עֶרֶב אַבָּא אָכַל עוֹף שָׁלֵם, מַסְמְרִים, קַבָּנוֹס וְאֶת אֶצְבְּעוֹת רַגְלָיו).

דימוי: נועה בן נון מלמד