ארכיון הקטגוריה: אהבה

cropped-GALINBALNEWJPG.jpg

ארבע משוררות – ארבע תשוקות לאהבה

אהובתי נהר / לורן מילק 

אֲהוּבָתִי בַּיִת עִם וִילוֹנוֹת כְּחֻלִּים

שָׁטָה אֵלַי,

יָדֶיהָ כָּרֶשֶׁת

לוֹכְדוֹת אֶת בְּשָׂרִי הַשָּׁקֵט.

הַיָּמִים רוֹדְפִים,

הַנְּסִיכָה שֶׁלִּי יְשֵׁנָה בְּתוֹךְ צִדְפָּה

שְׁתֵּי עֵינֶיהָ בְּכִי יַנְשׁוּפִים.

אָבַדְתִּי בַּסְּעָרָה

דַּרְכִּי תְּלוּיָה בְּעָנָן רָטֹב

אֲנִי שׁוֹפֶכֶת אֶת עַצְמִי

מִתּוֹךְ כִּפַּת הַיָּרֵחַ שֶׁלָּהּ.

גּוּפִי נוֹלָד בְּתוֹךְ מִסְגַּד אֲהוּבָתִי

מַחֲלִיק עַל רִיר קוֹנְכִיַּת אַהֲבָתָהּ,

וּבִשְׁבִילִי הַפַּעֲמוֹנִים מְצַלְצְלִים

נַעֲרַת הַכְּנֵסִיָּה וְנַעַר הַנָּהָר

בָּאִים לְבַקֵּר אוֹתִי,

עֵין הַנָּהָר צוֹעֲנִיָּה מְכֻשֶּׁפֶת

פָּנֶיהָ נַקְבּוּבִיּוֹת עָשָׁן

בְּמַרְאוֹת זְמַן חֲלוּדוֹת,

אֲהוּבָתִי מִתְחָרָה עַל לִבִּי,

 

עֵינֶיהָ לוֹגְמוֹת

מִמֵּי הַנָּהָר.

 

אֲנִי צָפָה מֵעַל גַּב אֲהוּבָתִי, הִיא מְלַקֶּקֶת לִי אֶת הַשְּׂעָרוֹת הַכְּחֻלּוֹת בַּגָּרוֹן,

נֶהֱפֶכֶת לְפֶרַח הַלּוֹטוּס שֶׁקָּטְפָה

אֲנִי צָפָה בִּקְרוּם הֶחָלָב שֶׁל תְּפִלָּתָהּ

הַשָּׁמַיִם בָּאִים עָלַי בִּנְפִילָה שֶׁל כּוֹכָב.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מַה שֶּׁעוֹשָׂה הָרוּחַ / שושי קלאס

הַבְּקָרִים הָאֵלֶּה בָּהֶם

אַתָּה מֵצִיף אוֹתִי בְּנֹפֶת

פּוֹרֵם בִּמְיֻמָּנוּת עַד

אַחֲרוֹן הַקּוּרִים הָרְדוּמִים

בְּיָדֶיךָ חוֹרֵז שִׁיר לְגוּפִי

הָרְגָעִים הָאֵלֶּה בָּהֶם

אַתָּה עוֹשֶׂה לִי מַה

שֶּׁעוֹשָׂה הָרוּחַ

לָאַבְקָנִים

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

גֶּבֶר מִזָּהָב יָצוּק / ענבל אשל כהנסקי

סִבְלִי נוֹצָק לְתוֹכְךָ,

הַסּוֹפֵג זַעֲזוּעִים לְעִוּוּתֵי פִּי.

כְּלוֹמַר, אֲנִי עוֹלָה עָלֶיךָ

וּמְכַסָּה אֶת הַגּוּף שֶׁלְּךָ בְּגוּפִי,

בְּרֹק וּבְזֵעָה,

מְכַסָּה בְּסֵבֶל שֶׁהוֹלֵם פְּעִימוֹת

מִגּוּפִי לְגוּפְךָ, הַשּׁוֹתֵק.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אַתָּה חֲבֵרָה שֶׁלִּי / יונה וולך

אַתָּה חֲבֵרָה שֶׁלִּי
יֵשׁ לְךָ רֹאשׁ שֶׁל בַּחוּרָה
וְאַתָּה בַּחוּרָה בַּחוּרָה
כְּמוֹ שֶׁהַיֶּלֶד הַמָּתוֹק הַהוּא
אָמַר לִי בְּהַעֲרָכָה
אַתְּ בַּחוּר בַּחוּרָה
אוֹ לְהֶפֶךְ בַּחוּרָה בָּחוּר
כִּי מֵהַתְחָלָה
מַפְחִיתִים בְּעֵרֶךְ נָשִׁים
אֲבָל הָרֹאשׁ הַמְּסֹבָב שֶׁלְּךָ
עוֹשֶׂה אוֹתְךָ לָגוּר עִם בַּחוּרָה
אוּלַי הִיא בַּחוּרָה בָּחוּר בֶּאֱמֶת
אֲבָל אַתֶּם לֹא מְדַבְּרִים עַל זֶה
מְנַהֲלִים חַיִּים מְמֻסָּדִים
"כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ"
דּוֹמִים לְכָל הַחַיִּים הָאֲחֵרִים
אֲבָל רֵיקִים לְגַמְרֵי
רַק כְּלַפֵּי חוּץ
בְּלִי תְּכָנִים שֶׁאֵין
שֶׁאֵין
כִּי הַמַּהֻיּוֹת שֶׁלָּכֶם אֲחֵרוֹת
וְהֵן שׁוֹתְקוֹת וּמְשֻׁתָּקוֹת
וּמְצֻנְזָרוֹת
הִיא אוּלַי לֹא יוֹדַעַת
וְאוּלַי גַּם לֹא תֵּדַע
שֶׁהִיא לֶסְבִּית שֶׁמַּעֲדִיפָה בַּחוּרִים
וְאַתָּה הוֹמוֹ שֶׁמַּעֲדִיף בַּחוּרוֹת
וְאַתָּה בַּחוּרָה
הִיא בַּחוּר
זֶה דֵּי מִסְתַּדֵּר בְּיַחַד
הֲרֵי הַמֹּחַ מַה שֶּׁמְּשַׁנֶּה
וְלֹא הַצּוּרָה הַגּוּפָנִית
בֵּיצִים מְדֻמּוֹת
הַמַּסְתִּירוֹת כּוּס תַּאַוְתָּנִי
אוֹ כּוּס
הַמַּסְתִּיר בֵּיצִים
קְצָת יֹפִי הֶבֶל חֵן
גּוֹרֵם לְדַיֵּק וְיִצּוּב הַסְּטִיָּה
הַמִּתְעוֹרֶרֶת בִּלְעָדָיו
עִם הַיֹּשֶׁר הַמֻּפְרָז
הַמּוֹתֵחַ קַו יוֹרֵד מֵהַפֶּה לְמַטָּה
חֲסַר הוּמוֹר וְשֶׁקֶר הַחֵן
בַּשָּׂפָה כִּבְיָכוֹל תּוֹרַת הַפַּשְׁטוּת
שֶׁלֹּא לוֹקַחַת אֶת קִיּוּם הַשֶּׁקֶר וְהַנְּכָלִים
עַל חִנָּנִיּוּתוֹ קְלִילוּתוֹ עַרְמוּמִיּוּתוֹ הַמֻּרְכֶּבֶת
שֶׁצָּרִיךְ לְהֵאָבֵק בָּהּ שֶׁהִיא הֶכְרֵחִית
שֵׁד קָטָן וְרֵיק וּמַצְחִיק
אֲבָל אֲנִי יֵשׁ לִי רְגָשׁוֹת מְדֻיָּקִים
אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת הַקּוֹל הַדָּפוּק שֶׁלְּךָ
הַמְּעֻשָּׁן הַשָּׂרוּף הַצִּינִי
וַאֲנִי מַכִּירָה מִזָּוִית הַפְּגִיעָה שֶׁאַתָּה פּוֹגֵעַ בִּי
אֶת הַקּוֹל שֶׁל הַהוֹמוֹ
שֶׁתָּפַס אוֹתִי בְּטָעוּת וְהוּא מְנַצֵּל אוֹתָהּ עַד הַסּוֹף
כְּדֵי לַעֲבֹד עָלַי אוֹרֵב לִי וּמְחַכֶּה שֶׁאֶתֵּן הַכֹּל
בֶּאֱמֶת בֶּאֱמֶת אֵיזוֹ טָעוּת הִתְיַחַסְתִּי אֵלֶיךָ כְּמוֹ אֶל בַּחוּר
קָרָאתִי לוֹ אַתָּה
אַתְּ מְנַצֶּלֶת אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת עוֹלָה עַל בּוּרוּתִי הָרִגְעִית
וְצוֹלֶבֶת אוֹתִי מִיָּד
שׁוֹכַחַת אֶת עַצְמֵךְ וְאֶת הַבְּעָיָה הַמֶּרְכָּזִית שֶׁל חַיַּיִךְ
אוּלַי נִזְכֶּרֶת בָּהֶן דֶּרֶךְ שִׁכְחָתִי מֵעָלַי שׁוֹכֵב פַּרְצוּף
שֶׁמְּחַכֶּה לִרְגִישׁוּת לֹא הַכָּרָתִית מִצִּדִּי כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל
בְּלִי לַחֲשֹׁב שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה בְּהִלּוּךְ חוֹזֵר לִלְמֹד מִזֶּה מַשֶּׁהוּ
כְּדֵי לְהַצִּיב לְךָ מַלְכֹּדֶת יוֹתֵר מְתֻחְכֶּמֶת בַּפַּעַם הַבָּאָה
וְשׁוֹכַחַת שֶׁאַתְּ כְּמוֹ כָּל אֶחָד אַחֵר
רוֹצָה לְהִתְקַיֵּם לְהִשָּׁאֵר בַּחַיִּים
לְהַמְשִׁיךְ קַו רֶצֶף שֶׁל הֲוָיָה
שֶׁלֹּא נֶחְתַּךְ
זוֹ רִשְׁעוּת נָשִׁית אֲנִי מְגַיֶּסֶת פִּתְגָּם לְעֶזְרַת הֲבָנָתִי
וְקוֹפֶצֶת עַל הַמְּצִיאָה בְּחַיַּי אֶפְשָׁר לְהָבִין מַשֶּׁהוּ
מַמָּשׁ מִבְנֶה נָשִׁי טִפּוּסִי רִשְׁעוּת נָשִׁית
וְלִהְיוֹת תָּמִיד עַצְמֵךְ
חֲבֵרָה שֶׁלִּי מְתוּקָה עִם בֵּיצִים
וְגוּף שֶׁל בָּחוּר
הַחֲבֵרָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלִּי שֶׁמִּמֶּנָּה אֲנִי מְבִינָה אֵיךְ רֹאשׁ שֶׁל בַּחוּרָה
עוֹבֵד
לְהִתְוַדֵּעַ לְמֶרְכָּזִיּוּת שֶׁל חַיִּים
לָאִישִׁיּוּת הַמִּתְהַוָּה מֵהֶרֶף לְהֶרֶף לְאִי הַמּוּדָעוּת שֶׁל עַצְמֵךְ
לְאִי יְדִיעַת מַהוּת עַצְמֵךְ בְּעַצְמֵךְ
כְּשֶׁהַמַּהוּת הַמִּינִית הִיא הַמֶּרְכָּז שֶׁלָּהּ אֲבָל כְּאֹפִי לֹא כְּמִין
מַשֶּׁהוּ שֶׁאֶפְשָׁר לְהַפְרִיד אוֹתוֹ וְלִשְׁמֹעַ בְּקוֹל נָקִי
שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׂחֲקוֹ אִם לֹא יוֹדְעִים אוֹתוֹ
כְּאִלּוּ שֶׁאֵינֶנּוּ
אֵין כּוּס בֵּין הָרַגְלַיִם אֵין זַיִן שָׁם
נְשָׁמָה חַסְרַת גּוּף מִסְתּוֹבֶבֶת בַּבַּיִת
מַה שֶּׁמַּסְבִּיר אֶת הָאֱמוּנוֹת בְּהִשָּׁאֲרוּת הַנֶּפֶשׁ מִנִּתּוּקָהּ מֵהַגּוּף מֵהַתּוֹדָעָה
הַנֶּפֶשׁ אֵין לָהּ גּוּף אֲבָל לַגּוּף יֵשׁ נֶפֶשׁ
הַבָּעוֹת הַפָּנִים מַכְחִישׁוֹת אֶת קִיּוּמוֹ שֶׁל הַגּוּף
כָּל הַזְּמַן מְדַבְּרִים עָלֵינוּ הַנֶּפֶשׁ וֶאֱלֹהִים וְזֶה טוֹב מְאֹד
אַחֶרֶת הָיִינוּ שׁוֹכְחִים שֶׁאָנוּ קַיָּמִים חַיִּים
אַחֶרֶת הַכֹּל הָיָה הוֹלֵךְ לְאִבּוּד בְּלִי הַהַפְרָדָה שֶׁל צַד שְׁלִישִׁי
בַּמִּקְרֶה הַזֶּה אִמּוּץ זֶהוּת בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִית אֲבָל חַשְׁדָּנִית מַסְפִּיק

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

cropped-GALINBALNEWJPG.jpg

דורית ג'אן

דורית ג'אן
נולדה בשכונת התקווה, תל אביב. גרה בצפון תל אביב. כבת למשפחה עיראקית מרובת ילדים, בת הזקונים. למדה כמה שנים בבית ספר חרדי בית יעקב של אגודת ישראל. היתה היחידה מבין אחיותיה שאביה התיר לה להתגייס. שרתה כשוטרת צבאית ובשרות קבע. בגיל 37 התגלה אצלה גידול שפיר בגזע המוח ראשון מסוגו בארץ, לאחר ניתוח נותרה מהגידול שארית. דורית סובלת מאז מכאבים כרונים וליקוי ראייה. חוותה בין לבין חרדות ודכאונות עקב המשבר. מתמודדת היטב עם הקשיים בחייה והחלה לכתוב לפני שנה, בתמיכתו של בעלה וילדיה. עקרת בית. אם לשניים וסבתא לנכד אחד.

פניה ברגשטיין

פניה ברגשטיין
נולדה בשנת 1908 בעיר שצ'וצ'ין שבאימפריה הרוסית (כיום בפולין). אביה, שהיה מורה עברי, הקנה לה את ידיעת הלשון העברית וספרותה. היא נדדה עם משפחתה בעקבות מקומות העבודה של האב, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עברה המשפחה לעיירה סלביאנסק, שם למדה בבית ספר רוסי. אחר כך עברה המשפחה לעיר סומי. לאחר מהפכת אוקטובר 1917 נאסרה הוראת השפה העברית ברוסיה, והמשפחה עברה לעיירה אבגוסטוב שבפולין. בעודה לומדת בביה"ס התיכון, הצטרפה לתנועת "החלוץ הצעיר" (תנועת הנוער של "החלוץ"). בגיל 18, לאחר שהשתתפה בסמינריון ראשון של "החלוץ" שנערך בוורשה, הצטרפה להכשרה בצ'רלונה, שם נודע לה על מחלת הלב ממנה סבלה בשארית חייה. היא החלה לפרסם שירים ורשימות בעיתוני התנועה. על שירה הראשון, "חלומי", שהתפרסם ב"היום", חתמה בשם העט "בת אור".
בשנת 1950 נפטרה בבית החולים בעפולה, בעודה בת 42 בלבד, והובאה לקבורה בקיבוץ גבת. בנה היחיד, גרשון ישראלי, כותב מוכשר בפני עצמו, נהרג במלחמת ששת הימים.
את שירה הראשון לילדים, "ילדים קטנים בגבת", פרסמה בשנת תרצ"ב 1932 בדבר לילדים. לאחר מכן פרסמה שירים וסיפורים לילדים בדבר לילדים ובמשמר לילדים. בשנת תש"ה יצא לאור ספרה "בוא אלי פרפר נחמד", עם איוריה של אילזה קנטור, שהפך לקלאסיקה.
ברגשטיין כתבה בעיקר שירי ילדים ואלו כתובים מנקודת מבטם של הילדים ועוסקים בהם. שיריה עוסקים בחוויות שעוברות על ילדים בחיי היומיום שלהם בקיבוץ (רצתי, מעגל, ניסע אל השדה, בברכה, טרקטור, האוטו שלנו, יש לי קוביות קטנות), בהתייחסות הילדים לטבע (אין עוד גשם, ברוך הבא), או בחיות בטבע ובמשק (בוא אלי פרפר נחמד, טלה קטן, אמא הדוגרת, חיפושית, לפרה האדומה). רבים מהספרים הכוללים סיפורים ושירים פרי עטה יצאו לאור לאחר מותה. רבים משירי הילדים שלה, וחלק משיריה למבוגרים הפכו לקלאסיים.

ולא היה ביננו אלא זוהר \ לאה גולדברג

ולא היה ביננו אלא זוהר
זוהר עניו של השכמה ברחוב כפרי
ולבלובו של גן בטרם פרי
בלובן תפרחתו יפת התואר.

ומה מאוד צחקת באמרי
כי אל השחר הענוג כורד
אקרב ואקטפנו למזכרת

ואשמרנו בין דפי ספרי.

את זרועך נשאת, התזכור?
והנידות אט ענף תפוח,
ועל ראשי ירד מטר צחור.

מאחורי גבך הכפר ניעור,
החלונות נצטלצלו עם רוח –
ולא היה בינינו אלא אור.