ארכיון תגית: יונה וולך

cropped-GALINBALNEWJPG.jpg

ארבע משוררות – ארבע תשוקות לאהבה

אהובתי נהר / לורן מילק 

אֲהוּבָתִי בַּיִת עִם וִילוֹנוֹת כְּחֻלִּים

שָׁטָה אֵלַי,

יָדֶיהָ כָּרֶשֶׁת

לוֹכְדוֹת אֶת בְּשָׂרִי הַשָּׁקֵט.

הַיָּמִים רוֹדְפִים,

הַנְּסִיכָה שֶׁלִּי יְשֵׁנָה בְּתוֹךְ צִדְפָּה

שְׁתֵּי עֵינֶיהָ בְּכִי יַנְשׁוּפִים.

אָבַדְתִּי בַּסְּעָרָה

דַּרְכִּי תְּלוּיָה בְּעָנָן רָטֹב

אֲנִי שׁוֹפֶכֶת אֶת עַצְמִי

מִתּוֹךְ כִּפַּת הַיָּרֵחַ שֶׁלָּהּ.

גּוּפִי נוֹלָד בְּתוֹךְ מִסְגַּד אֲהוּבָתִי

מַחֲלִיק עַל רִיר קוֹנְכִיַּת אַהֲבָתָהּ,

וּבִשְׁבִילִי הַפַּעֲמוֹנִים מְצַלְצְלִים

נַעֲרַת הַכְּנֵסִיָּה וְנַעַר הַנָּהָר

בָּאִים לְבַקֵּר אוֹתִי,

עֵין הַנָּהָר צוֹעֲנִיָּה מְכֻשֶּׁפֶת

פָּנֶיהָ נַקְבּוּבִיּוֹת עָשָׁן

בְּמַרְאוֹת זְמַן חֲלוּדוֹת,

אֲהוּבָתִי מִתְחָרָה עַל לִבִּי,

 

עֵינֶיהָ לוֹגְמוֹת

מִמֵּי הַנָּהָר.

 

אֲנִי צָפָה מֵעַל גַּב אֲהוּבָתִי, הִיא מְלַקֶּקֶת לִי אֶת הַשְּׂעָרוֹת הַכְּחֻלּוֹת בַּגָּרוֹן,

נֶהֱפֶכֶת לְפֶרַח הַלּוֹטוּס שֶׁקָּטְפָה

אֲנִי צָפָה בִּקְרוּם הֶחָלָב שֶׁל תְּפִלָּתָהּ

הַשָּׁמַיִם בָּאִים עָלַי בִּנְפִילָה שֶׁל כּוֹכָב.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מַה שֶּׁעוֹשָׂה הָרוּחַ / שושי קלאס

הַבְּקָרִים הָאֵלֶּה בָּהֶם

אַתָּה מֵצִיף אוֹתִי בְּנֹפֶת

פּוֹרֵם בִּמְיֻמָּנוּת עַד

אַחֲרוֹן הַקּוּרִים הָרְדוּמִים

בְּיָדֶיךָ חוֹרֵז שִׁיר לְגוּפִי

הָרְגָעִים הָאֵלֶּה בָּהֶם

אַתָּה עוֹשֶׂה לִי מַה

שֶּׁעוֹשָׂה הָרוּחַ

לָאַבְקָנִים

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

גֶּבֶר מִזָּהָב יָצוּק / ענבל אשל כהנסקי

סִבְלִי נוֹצָק לְתוֹכְךָ,

הַסּוֹפֵג זַעֲזוּעִים לְעִוּוּתֵי פִּי.

כְּלוֹמַר, אֲנִי עוֹלָה עָלֶיךָ

וּמְכַסָּה אֶת הַגּוּף שֶׁלְּךָ בְּגוּפִי,

בְּרֹק וּבְזֵעָה,

מְכַסָּה בְּסֵבֶל שֶׁהוֹלֵם פְּעִימוֹת

מִגּוּפִי לְגוּפְךָ, הַשּׁוֹתֵק.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אַתָּה חֲבֵרָה שֶׁלִּי / יונה וולך

אַתָּה חֲבֵרָה שֶׁלִּי
יֵשׁ לְךָ רֹאשׁ שֶׁל בַּחוּרָה
וְאַתָּה בַּחוּרָה בַּחוּרָה
כְּמוֹ שֶׁהַיֶּלֶד הַמָּתוֹק הַהוּא
אָמַר לִי בְּהַעֲרָכָה
אַתְּ בַּחוּר בַּחוּרָה
אוֹ לְהֶפֶךְ בַּחוּרָה בָּחוּר
כִּי מֵהַתְחָלָה
מַפְחִיתִים בְּעֵרֶךְ נָשִׁים
אֲבָל הָרֹאשׁ הַמְּסֹבָב שֶׁלְּךָ
עוֹשֶׂה אוֹתְךָ לָגוּר עִם בַּחוּרָה
אוּלַי הִיא בַּחוּרָה בָּחוּר בֶּאֱמֶת
אֲבָל אַתֶּם לֹא מְדַבְּרִים עַל זֶה
מְנַהֲלִים חַיִּים מְמֻסָּדִים
"כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ"
דּוֹמִים לְכָל הַחַיִּים הָאֲחֵרִים
אֲבָל רֵיקִים לְגַמְרֵי
רַק כְּלַפֵּי חוּץ
בְּלִי תְּכָנִים שֶׁאֵין
שֶׁאֵין
כִּי הַמַּהֻיּוֹת שֶׁלָּכֶם אֲחֵרוֹת
וְהֵן שׁוֹתְקוֹת וּמְשֻׁתָּקוֹת
וּמְצֻנְזָרוֹת
הִיא אוּלַי לֹא יוֹדַעַת
וְאוּלַי גַּם לֹא תֵּדַע
שֶׁהִיא לֶסְבִּית שֶׁמַּעֲדִיפָה בַּחוּרִים
וְאַתָּה הוֹמוֹ שֶׁמַּעֲדִיף בַּחוּרוֹת
וְאַתָּה בַּחוּרָה
הִיא בַּחוּר
זֶה דֵּי מִסְתַּדֵּר בְּיַחַד
הֲרֵי הַמֹּחַ מַה שֶּׁמְּשַׁנֶּה
וְלֹא הַצּוּרָה הַגּוּפָנִית
בֵּיצִים מְדֻמּוֹת
הַמַּסְתִּירוֹת כּוּס תַּאַוְתָּנִי
אוֹ כּוּס
הַמַּסְתִּיר בֵּיצִים
קְצָת יֹפִי הֶבֶל חֵן
גּוֹרֵם לְדַיֵּק וְיִצּוּב הַסְּטִיָּה
הַמִּתְעוֹרֶרֶת בִּלְעָדָיו
עִם הַיֹּשֶׁר הַמֻּפְרָז
הַמּוֹתֵחַ קַו יוֹרֵד מֵהַפֶּה לְמַטָּה
חֲסַר הוּמוֹר וְשֶׁקֶר הַחֵן
בַּשָּׂפָה כִּבְיָכוֹל תּוֹרַת הַפַּשְׁטוּת
שֶׁלֹּא לוֹקַחַת אֶת קִיּוּם הַשֶּׁקֶר וְהַנְּכָלִים
עַל חִנָּנִיּוּתוֹ קְלִילוּתוֹ עַרְמוּמִיּוּתוֹ הַמֻּרְכֶּבֶת
שֶׁצָּרִיךְ לְהֵאָבֵק בָּהּ שֶׁהִיא הֶכְרֵחִית
שֵׁד קָטָן וְרֵיק וּמַצְחִיק
אֲבָל אֲנִי יֵשׁ לִי רְגָשׁוֹת מְדֻיָּקִים
אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת הַקּוֹל הַדָּפוּק שֶׁלְּךָ
הַמְּעֻשָּׁן הַשָּׂרוּף הַצִּינִי
וַאֲנִי מַכִּירָה מִזָּוִית הַפְּגִיעָה שֶׁאַתָּה פּוֹגֵעַ בִּי
אֶת הַקּוֹל שֶׁל הַהוֹמוֹ
שֶׁתָּפַס אוֹתִי בְּטָעוּת וְהוּא מְנַצֵּל אוֹתָהּ עַד הַסּוֹף
כְּדֵי לַעֲבֹד עָלַי אוֹרֵב לִי וּמְחַכֶּה שֶׁאֶתֵּן הַכֹּל
בֶּאֱמֶת בֶּאֱמֶת אֵיזוֹ טָעוּת הִתְיַחַסְתִּי אֵלֶיךָ כְּמוֹ אֶל בַּחוּר
קָרָאתִי לוֹ אַתָּה
אַתְּ מְנַצֶּלֶת אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת עוֹלָה עַל בּוּרוּתִי הָרִגְעִית
וְצוֹלֶבֶת אוֹתִי מִיָּד
שׁוֹכַחַת אֶת עַצְמֵךְ וְאֶת הַבְּעָיָה הַמֶּרְכָּזִית שֶׁל חַיַּיִךְ
אוּלַי נִזְכֶּרֶת בָּהֶן דֶּרֶךְ שִׁכְחָתִי מֵעָלַי שׁוֹכֵב פַּרְצוּף
שֶׁמְּחַכֶּה לִרְגִישׁוּת לֹא הַכָּרָתִית מִצִּדִּי כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל
בְּלִי לַחֲשֹׁב שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה בְּהִלּוּךְ חוֹזֵר לִלְמֹד מִזֶּה מַשֶּׁהוּ
כְּדֵי לְהַצִּיב לְךָ מַלְכֹּדֶת יוֹתֵר מְתֻחְכֶּמֶת בַּפַּעַם הַבָּאָה
וְשׁוֹכַחַת שֶׁאַתְּ כְּמוֹ כָּל אֶחָד אַחֵר
רוֹצָה לְהִתְקַיֵּם לְהִשָּׁאֵר בַּחַיִּים
לְהַמְשִׁיךְ קַו רֶצֶף שֶׁל הֲוָיָה
שֶׁלֹּא נֶחְתַּךְ
זוֹ רִשְׁעוּת נָשִׁית אֲנִי מְגַיֶּסֶת פִּתְגָּם לְעֶזְרַת הֲבָנָתִי
וְקוֹפֶצֶת עַל הַמְּצִיאָה בְּחַיַּי אֶפְשָׁר לְהָבִין מַשֶּׁהוּ
מַמָּשׁ מִבְנֶה נָשִׁי טִפּוּסִי רִשְׁעוּת נָשִׁית
וְלִהְיוֹת תָּמִיד עַצְמֵךְ
חֲבֵרָה שֶׁלִּי מְתוּקָה עִם בֵּיצִים
וְגוּף שֶׁל בָּחוּר
הַחֲבֵרָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלִּי שֶׁמִּמֶּנָּה אֲנִי מְבִינָה אֵיךְ רֹאשׁ שֶׁל בַּחוּרָה
עוֹבֵד
לְהִתְוַדֵּעַ לְמֶרְכָּזִיּוּת שֶׁל חַיִּים
לָאִישִׁיּוּת הַמִּתְהַוָּה מֵהֶרֶף לְהֶרֶף לְאִי הַמּוּדָעוּת שֶׁל עַצְמֵךְ
לְאִי יְדִיעַת מַהוּת עַצְמֵךְ בְּעַצְמֵךְ
כְּשֶׁהַמַּהוּת הַמִּינִית הִיא הַמֶּרְכָּז שֶׁלָּהּ אֲבָל כְּאֹפִי לֹא כְּמִין
מַשֶּׁהוּ שֶׁאֶפְשָׁר לְהַפְרִיד אוֹתוֹ וְלִשְׁמֹעַ בְּקוֹל נָקִי
שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׂחֲקוֹ אִם לֹא יוֹדְעִים אוֹתוֹ
כְּאִלּוּ שֶׁאֵינֶנּוּ
אֵין כּוּס בֵּין הָרַגְלַיִם אֵין זַיִן שָׁם
נְשָׁמָה חַסְרַת גּוּף מִסְתּוֹבֶבֶת בַּבַּיִת
מַה שֶּׁמַּסְבִּיר אֶת הָאֱמוּנוֹת בְּהִשָּׁאֲרוּת הַנֶּפֶשׁ מִנִּתּוּקָהּ מֵהַגּוּף מֵהַתּוֹדָעָה
הַנֶּפֶשׁ אֵין לָהּ גּוּף אֲבָל לַגּוּף יֵשׁ נֶפֶשׁ
הַבָּעוֹת הַפָּנִים מַכְחִישׁוֹת אֶת קִיּוּמוֹ שֶׁל הַגּוּף
כָּל הַזְּמַן מְדַבְּרִים עָלֵינוּ הַנֶּפֶשׁ וֶאֱלֹהִים וְזֶה טוֹב מְאֹד
אַחֶרֶת הָיִינוּ שׁוֹכְחִים שֶׁאָנוּ קַיָּמִים חַיִּים
אַחֶרֶת הַכֹּל הָיָה הוֹלֵךְ לְאִבּוּד בְּלִי הַהַפְרָדָה שֶׁל צַד שְׁלִישִׁי
בַּמִּקְרֶה הַזֶּה אִמּוּץ זֶהוּת בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִית אֲבָל חַשְׁדָּנִית מַסְפִּיק

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

cropped-GALINBALNEWJPG.jpg

יונה_וולך

יונה וולך

יונה וולך
(1944-1985), נולדה ב- 1944 בפתח-תקוה וגדלה בכפר אונו (לימים קרית אונו), הצעירה מבין שתי בנות. הוריה, אסתר ומיכאל הגיעו ארצה לבדם בראשית שנות השלושים מבסרביה, נפגשו בבני ברק, נישאו והיו ממקימי כפר אונו. לבתו קרא יונה על שם אמו המתה ולזכרה של בת אחותו אשר נספתה בשואה. כאשר היתה בת ארבע, נהרג אביה במהלך קרבות מלחמת העצמאות. מגיל צעיר גילתה וולך חיבה לעולם הכתיבה ובעיקר לשירים. בבית הספר היסודי נחשבה לתלמידה מצטיינת, אולם לאחר שעברה ללמוד בבית הספר התיכון בתל אביב, החלה לזלזל בלימודים ולהקדיש את זמנה לכתיבה ולציור. כבר מנעוריה, הצטיירה בפני הסביבה כטיפוס יוצא דופן בשל מרדנותה הטבעית אשר באה לידי ביטוי במראה החיצוני ובגינוני התנהגותה. בין היתר, היא נהגה להתלבש באופן פרובוקטיבי, לעשן סיגריות ולבלות עם בחורים מבוגרים ממנה. בגיל 16 סולקה מבית הספר התיכון ועברה ללימודי ערב, בלחצה של אמה. ניסיון ההתאבדות הראשון שלה התרחש גם הוא בשנות נעוריה, בעקבות סיומה של מערכת יחסים רומנטית. גם כאן, היתה זו תחילתו של דיאלוג שקיימה וולך עם המוות. נוסף על ניסיונות ההתאבדות שלה, לא פעם סיפרה כי בחלומותיה ובהזיותיה, חזתה במותה והאמינה כי תמות בגיל צעיר. ב- 1961, בהיותה בת 17, נרשמה ללימודים במכון אבני לאמנות הציור והפיסול. למרות גילה הצעיר, היווה צעד זה את ראשית דרכה אל עולם האמנות והתרבות שמרכזו היה בתל אביב. המשוררים יאיר הורביץ ומאיר ויזלטיר היו בין חבריה הקרובים ביותר. שיריה החלו להתפרסם בכתבי העת הספרותיים של התקופה, ב- 1966 ראה אור ספר שיריה הראשון "דברים". יחד עם משוררים נוספים תפסה וולך את מקומה בשינוי פני השירה העברית בשנות ה-60. כתב העת "פשיטא", שוולך נמנתה על מייסדיו, שיקף היטב שינוי זה. הוא ביטא את שאיפתם של משוררים אלו לעדכן את השירה העברית ולהפוך את שפתה המליצית לשפה מדוברת ויומיומית. גם בתוך ההוויה התל אביבית, המושפעת מרוח הסיקסטיז שנשבה מאירופה ומארצות הברית, התבלטה דמותה של וולך בייחודה ובשונותה. אורח החיים שלה מעולם לא כלל עבודה מסודרת, ואמה היתה זו שמימנה את מחייתה. נוסף על מערכות יחסיה עם גברים, גילתה גם סקרנות רבה ומשיכה למין הנשי וקיימה קשרים רומנטיים עם בנות גילה. נראה כי הרצון של וולך למצות את החיים עד תומם, הוביל אותה גם אל סף השיגעון, ובגיל 21 התאשפזה מרצונה במוסד לחולי נפש. במסגרת זו טופלה באמצעות כדורי ל.ס.ד (שיטת טיפול פסיכיאטרית שהיתה נפוצה בשנות ה-60), וחוויותיה מהשימוש בסם ההזיות, מתועדות בשירים הרבים שכתבה בתקופה זו. שנים מאוחר יותר אושפזה שוב. בפעם השנייה, כבר לא היה זה עניין שבבחירה, ודומה כי השיגעון היה למעמסה נפשית יותר מאשר מקור להשראה. בשנים האחרונות לחייה, חזרה וולך להתגורר בבית אמה החולה והתעקשה לטפל בה בכוחות עצמה. מערכת היחסים הטעונה בין השתיים, הובילה ככל הנראה גם לגילויי אלימות של הבת כלפי אמה, זאת לצד הפגנת אהבה ומסירות. כפי שתמיד ניבאה, נפטרה וולך בגיל צעיר יחסית, 41, לאחר שחלתה במחלת סרטן השד. ספריה: "דברים" (עכשיו, תשכ"ו), "שני גנים" (דגה, תשכ"ט), "שירה" (מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור : ספרי סימן קריאה, 1976), "אור פרא" (ספרי אדם, 1983) <מהדורה מתוקנת ומורחבת הופיעה ב-1990> "צורות" (הקיבוץ המאוחד, 1985), "מופע" (הקיבוץ המאוחד, 1985).
יונה_וולך