ארכיון תגית: שולי ביטון

בְּמַמְלַכְתּוֹ שֶׁל הָאֱלֹהִים

 .

מאת שולי ביטון

.

דְּמָעוֹת

לאמי

וְהָרוּחַ אֶת עַצְמָהּ מְנַהֶלֶת

וְקוֹל וּדְמָמָה חוֹבְקִים בֵּינוֹת הַשְּׁחָקִים

וְדִמְעוֹתַי בְּאַחַת מְלַטְּפוֹת

חוֹמְקוֹת בֵּינוֹת הָאֲבָנִים

וְאִם תִּתְעַרְבֵּבְנָה עִם דִּמְעוֹתַיִךְ

דְּעִי –

אֲנִי מְחַכָּה לָךְ

לְחַבֵּק אוֹתִי בַּשֵּׁנִית.

.

הַמִּטְבָּח שֶׁל אִמָּא

לאמי

 יוֹם שִׁשִּׁי בִּשְׁכוּנַת יַלְדוּתִי

הִתְהַדֵּר בְּרֵיחוֹת

בִּצְבָעִים וּבִטְעָמִים

שֶׁרַק בְּאַרְמוֹנוֹת הָיוּ נֶחְלָמִים

וּבְהִכָּנְסִי אֶל הֵיכְלוֹת הַטַּעַם

הֵחֵלּוּ הַשָּׁמַיִם הָאָרֶץ

וְכָל צְבָאָם

לִרְקֹד לִצְלִילֵי הַדַּרְבּוּקָה

בִּמְנוֹתָם מִינֵי מִינִים

שֶׁל מַאֲכָלִים

וּכְמוֹ בְּמַעֲשֵׂה אַהֲבָה

הִרְעִידָה הָרוּחַ

אֶת מֵיתְרֵי הָעוּד

לִצְלִילֵי הַמְּמֻלָּאִים

הָרוֹחֲשִׁים מְבֻיָּשִׁים

וְכָל הָאֲחֵרִים לִוּוּ

בִּתְנוּעוֹת מִתְפַּתְּלוֹת

אֶת נִיחוֹחוֹת הַלְּחָמִים

הַיְשֵׁר אֶל אַפִּי

וְקֵרְבוּ טַעֲמָם אֶל קִּרְבִּי

וְסִלְסוּלֵיהֶם

מַרְטִיטֵי הַלְּבָבוֹת

סָחֲפוּ כָּל

לִרְקֹד לִפְנֵיהֶם

וַאֲנִי יָדַעְתִּי

עַד כַּמָּה מְבֹרֶכֶת הָיִיתִי

עַל שֶׁיָּדֶיהָ שֶׁל אִמִּי

הָיוּ הַמְּבֹרָכוֹת מִכָּל

וְהֵחַשְׁתִּי צְעָדַי

אֶל מִטְבָּחָהּ

לְהִתְבַּשֵּׂם מִן הַמְּלָאכָה

.

וְקִדְּמָנִי חִיּוּכָהּ

וְחִיּוּכִי אָמַר:

"עַד כַּמָּה בַּת מַזָּל אֲנִי

עַל שֶׁיָּדַיִךְ מְבֹרָכוֹת, אִמִּי"

.

כָּךְ בֵּרֵךְ אֱלֹהִים אֶת

יוֹם הַשִּׁשִּׁי בִּשְׁכוּנַת יַלְדוּתִי

שֶׁהִתְהַדֵּר בְּרֵיחוֹת

בִּצְבָעִים וּבִטְעָמִים

שֶׁרַק בְּאַרְמוֹנוֹת הָיוּ נֶחְלָמִים

וּבְאַרְמוֹנִי שֶׁלִּי

מַמְשִׁיכִים לִרְקֹד

מַטְעַמֶּיהָ שֶׁל אִמִּי

מַעֲשֵׂה יָדַי

וּלְוַאי וְנִתְבָּרְכוּ בִּי

אַף הֵן

וְשִׂמַּחְתִּי

לֵב אוֹהֲבַי.

.

הַפֵיָה כְּבָר אֵינֶנָּה

הַפֵיָה כְּבָר אֵינֶנָּה.

 .

זֶה זְמַן רַב

שֶׁאֵינָהּ פּוֹקֶדֶת אוֹתָנוּ בַּלֵּילוֹת

לִדְאֹג שֶׁהַלַּיְלָה כְּיוֹם יֶעֱרַב לָנוּ.

.

הַפֵיָה כְּבָר אֵינֶנָּה

וְאוּלַי קָטְנוּ יָדֶיהָ.

. .

בְּמַמְלַכְתּוֹ שֶׁל הָאֱלֹהִים

 אֲנִי נוֹשֶׁקֶת לַלַּיְלָה

מִשְׁתַּהָה אֲרֻכּוֹת

מוּל הַמַּרְאָה

וּמְסַמֶּנֶת אֶת הֱיוֹתִי

אֲנִי מַבִּיטָה בָּהּ

וְאֵינֶנִּי שׁוֹכַחַת

לְהוֹדוֹת לוֹ

עַל שֶׁעָשָׂנִי כִּרְצוֹנִי

הֵן כֻּלָּנוּ עַרְפִּלִּים תּוֹהִים

בְּמַמְלַכְתּוֹ שֶׁל הָאֱלֹהִים

נֶאֱחָזִים בְּשׁוּלֵי גְּלִימָתוֹ –

מְחַפְּשִׂים תְּשׁוּבָה

 

שולי ביטון

שולי י. ביטון נולדה בשנת 1965, ישראל. בעלת תואר ראשון בספרות עברית והשוואתית ובמדע המדינה (אוניברסיטת חיפה), ותואר שני בספרות עברית (אוניברסיטת חיפה). את עבודת המחקר כתבה בתחום השירה העברית בימי הביניים במאות ה- 13-12.

עסקה בהוראה ובחינוך, כיום חונכת שיקומית בתחום בריאות הנפש.

ארבעה שירים – "עשן", "אנשים שבורים", "עיני הבתים", ו"חריקות אחרונות" – התפרסמו בכתב העת הוירטואלי לספרות ולאמנות "מעמקים", גיליון 54, תמוז תשע"ד, 7/14.