נעמי שמר
1930-2004 נולדה, גדלה והתחנכה בקבוצת כנרת בשם "נעמי ספיר", להורים רבקה ומאיר ספיר ממייסדי הקבוצה, שהיו מבני העלייה השנייה ועלו יחדיו ארצה מוילנה. בעידודה של אמה החלה שמר לנגן בפסנתר כבר בגיל שש. לאחר שסיימה את לימודי התיכון למדה שמר ב"אקדמיה למוזיקה בירושלים". בשנת 1951 התגייסה לצה"ל ושירתה בפיקוד הנח"ל. לאחר שחרורה שיתפה פעולה עם המלחין יוחנן זראי במחזמר "פשיטה בכפר", המשיכה עם חיים טופול ב"בצל ירוק" והמשיכה לכתוב מילים להצגות, ללהקות הצבאיות ולהרכבים כמו הדודאים, שלישית גשר הירקון ושוקולד מנטה מסטיק ולזמרים מפורסמים כמו יהורם גאון, עפרה חזה, נורית גלרון ועוד . 
ב-1953 פגשה את השחקן גדעון שמר, בעת שעבדו במשותף על עצרת של חטיבת בני איחוד הקבוצות והקיבוצים בנצר סרני, ב 1954הם נישאו ונולדה בתם, הללי. בתחילת שנות ה-60 נפרדה מבעלה ונסעה עם בתה לפריז שם כתבה שירים ששיקפו השפעות שנסונייריות בולטות כמו "העיר באפור", וכתבה נוסח עברי לשירים צרפתיים כמו "אילו ציפורים" של ז'אן פייר קאלבה וז'אן ברוסול, גי ביאר ו"אין אהבות שמחות" ז'ורז' ברסנס, שאת חלקם הגדול ביצע יוסי בנאי. בשנת 1969, זמן מה לאחר שובה ארצה, נישאה לעורך הדין מרדכי הורוביץ ובשנת 1970נולד בנם, אריאל הורוביץ, מלחין ומבצע בזכות עצמו.
רגע השיא בקריריה שלה היה השיר "ירושלים של זהב". טדי קולק, הזמין שיר מיוחד על ירושלים לכבוד פסטיבל הזמר שנערך אותה שנה בבנייני האומה. השיר זכה להצלחה רבתי בפסטיבל, וזכורה שירת הקהל ברטט את השיר. שלושה שבועות לאחר הופעת הבכורה של השיר בפסטיבל, פרצה מלחמת ששת הימים, שבעקבותיה אוחדה ירושלים בשלטון ישראל, שמר הוסיפה לשיר בית חדש בו הנגידה את המצב לפני ואחרי המלחמה. בחודשים שאחרי המלחמה ובשנים שבין המלחמות קנה לו השיר שם והפך למעין המנון-משנה, שהיו אף שקראו להפכו להמנון הלאומי החדש. בעקבות השיר הפכה שמר בעיני רבים – אף כי לא בעיני עצמה – ל"פזמונאית לאומית" האמונה על שיקוף הלכי הרוח בישראל וניסוחם בפזמוניה.
בשנת 1983 קיבלה שמר את פרס ישראל לזמר עברי, ועדת השופטים כתבה: "פרס ישראל לזמר עברי מוענק לנעמי שמר על שיריה, אשר מטבעם מזדמרים בפי כל בזכות איכותם השירית והמוזיקלית, בזכות המיזוג המופלא בין המילה והלחן ובזכות הביטוי הניתן בהם לרחשי לב של העם". בנוסף הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית וממכון ויצמן ותואר אזרח כבוד של תל אביב. זכתה בפרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר.
בשיריה מסוף שנות ה-70 ואילך ניכרת נוכחות הולכת וגוברת של תכנים יהודיים ומסורתיים. אלו היו קיימים גם בשירים מוקדמים יותר, כמו "שירו של אבא" ("יבנה המקדש") ו"לא אמות כי אחיה", אך הפכו מודגשים יותר ויותר בשירים כמו "שירת העשבים", או "אל בורות המים". לצדם, בלטו בתקופה זו שירים אלגיים (כמו "בכל שנה בסתיו, גיורא") ושירי-המנון בנוסח "עוד לא אהבתי די".
בין אמצע שנות ה-70 לאמצע שנות ה-80 הלך וגבר הניכור בין הימין הישראלי ושמאל הישראלי, על רקע מלחמת יום הכיפורים, המהפך של1977 הסכם השלום בין ישראל למצרים שכלל את פינוי סיני, מלחמת לבנון ופרוץ האינתיפאדה, שיריה של שמר נותרו פופולריים במשך רוב התקופה הזו. באמצע שנות ה-80 הציבור החל לזהות אותה עם הימין, הילת הממלכתיות" הוסרה ממנה ואישי ציבור ואמנות שונים ביקרו אותה בחריפות. מתקופה זו ואילך, הצלחותיה המסחריות של שמר פחתו.
ב-1995 בעקבות רצח ראש הממשלה יצחק רבין, תרגמה נעמי שמר את השיר "הו רב חובל", שירו של המשורר האמריקאי וולט ויטמן "Oh Captain, My Captain", אשר נכתב לאחר הירצחו של אברהם לינקולן ולזכרו, מאה ושלושים שנה לפני כן. נעמי שמר חשה שהמילים מתאימות לבטא את כאבה וכאב העם גם כיום. היא תרגמה את השיר לעברית, הלחינה אותו, והוא בוצע לראשונה בפי הזמרת מיטל טרבלסי ביום השנה לרצח רבין.
שמר לא הסתפקה בכתיבה והלחנה, ולכל אורך הקריירה שלה הופיעה גם כזמרת. אף שקולה היה רחוק משלמות וביצועיה היו לרוב טובים פחות משל רוב מבצעיה, היה חשוב לשמר להימצא במגע עם קהלה ולזכות באהבתו. משנת 2000 ועד פטירתה, הופיעה במופע משיריה בשם "אלף שירים ושיר", בעיבודיו, נגינתו וניהולו המוזיקלי של רמי הראל, את המופע הנחה יחד איתה היוזם-עורך ומלווה דודו אלהרר, ובו גם שרה וניגנה רונית רולנד. 
זמן קצר לפני פטירתה פנתה שמר אל המבצעת דורית ראובני ובישרה לה כי בידה שיר חדש שנקרא "אילן" לזכרו של אילן רמון. דורית ראובני הספיקה להיפגש עימה ואף שכנעה את שמר לנסות ולנגן את השיר למרות היותה חולה מאוד. שמר נענתה וראובני הקליטה את הביצוע לשירה האחרון של שמר, ובוצע בביצוע בכורה במופע המחווה לשמר בשלושים לפטירתה בפארק הירקון.
נעמי שמר נטמנה בבית הקברות כנרת, הסמוך לקבוצת כנרת שבה נולדה, לצד הוריה, מאיר ורבקה ספיר. על פי בקשתה, שר המוזיקאי דודו אלהרר על קברה ארבעה שירים פרי עטה: "כנרת" ("שם הרי גולן" למילות רחל המשוררת), "חורשת האקליפטוס", "לשיר זה כמו להיות ירדן" ו"נועה".