.

מאת נעמה ארז

לִפְנֵי הַמּוֹקֵד

פַּעַם, כָּךְ הָאַגָּדָה אוֹמֶרֶת,

לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים,

לִפְנֵי הַמּוֹקֵד,

הֵרַמְתָּ אֶבֶן מִצְטָרֶפֶת

אֶל  מְאוֹת הָאֲבָנִים.

. 

"מְכַשֵּׁפָה לֹא תְּחַיֵּה."

כָּפוּי אִתָּהּ חוֹזֵר

לְהִתְבּוֹנֵן בְּעֵינַיִם קְרוּעוֹת

לִרְאוֹת

שֶׁמְּאֻחָר לְהָבִין מִן הַזְּוָעָה הַזֹּאת.

. 

מִתּוֹכְכֵי שס"ה ורמ"ח

מִפְּנִים הַחוּצָה אֲנִי קוֹרַעַת

הַקְּלָלָה וְהַבְּרָכָה –

אֵשׁ מַקִּיפוֹת אוֹתִי בַּטַּבַּעַת.

. 

אֲנִי אָמוּת

וּמֵחָדָשׁ אִוָּלֵד

וּמְבֹעָת

אִתָּהּ תִּלְמַד

אֵיךְ יַחַד אִתִּי

גַּם אַתָּהּ נוֹלָד.

 .

יוֹם אֶחָד, בְּעוֹד הַרְבֵּה שָׁנִים

כָּךְ הָאַגָּדָה אוֹמֶרֶת,

לִפְנֵי הַמּוֹקֵד,

לא תָּרִים אֶבֶן מִצְטָרֶפֶת

אֶל מְאוֹת הָאֲבָנִים.

שבועת הנשים-

שעשני כרצונו

. 

נִסְקַלְתִּי, נֶאֱנַסְתִּי, נִשְׂרַפְתִּי, נִרְדַּפְתִּי, נִכְלֵאתִי,

כִּי אֲנִי אִשָּׁה.

,

כִּי אֲנִי אִשָּׁה,

אֲנִי רְכוּשׁ.

 .

כִּי אֲנִי אִשָּׁה, אֲנִי מְכַשֵּׁפָה

אני זוֹנָה.

.

טְמֵאָה, מנודה  מַחֲצִית חַיִּים

פְּסוּלָה לְעֵדוּת, פְּסוּלָה לְלִמּוּד.

אִשָּׁה.

.

לִפְנֵי מֵאָה שָׁנִים הִתְחַכֵּם לי גֶּבֶר אֶחָד

וְקָרָא לָזֶה קִנְאַת הַפִּין.

.

עַכְשָׁיו אֲנִי יוֹדַעַת

כִּי נִסְקַלְתִּי, נֶאֱנַסְתִּי, נִשְׂרַפְתִּי, נִרְדַּפְתִּי, נִכְלֵאתִי

מִקִּנְאָה.

.

 אני זוכרת

אֲנִי זוֹכֶרֶת אֵיךְ לָקַח אוֹתִי אֶל הַגּבעָה

אֵיךְ מָסַר אוֹתִי

וְאָז רָצַח בָּהֶם בַּחֲמַת גַּאֲוָתוֹ הַפְּגוּעָה

אַחֲרֵי שֶׁהִתְעַלְּלוּ בִּי אַחֲרֵי שֶׁמָּסַר אוֹתִי

כִּי אֲנִי אִשָּׁה.

בזמן הזעם

שׁוּב  בגופי  אֲנִי לֹא נוֹכַחַת.

וָשׁוּב

וָשׁוּב

וָשׁוּב

הַזַּעַם שֶׁלּוֹ צוֹרֵחַ מִשָּׁם אֶת עַצְמוֹ לָדַעַת.

הָאָזְנַיִם שֶׁלִּי  –

שׁוּב

וָשׁוּב

וָשׁוּב

כָּל־כָּךְ מַהֵר נִשְׁמָתִי פּוֹרַחַת.

 .

שֶׁטֶף כָּזֶה שֶׁל מִלִּים

לֹא זֹרוּ

לֹא חֻבָּשׁוּ.

.

שֶׁמֶן אֲנִי צְרִיכָה, שֶׁמֶן

לָסוּךְ אֶת עֵינַי מֵאָבָק הָעִוְעִים

הַצָּהֹב

שֶׁנִּגָּר מִן הַפֶּה

ומְעַוֵּר אוֹתִי בְּדַרְכִּי אֶל הַשְּׁאוֹל.

 .

גַּם אִם אֵלֵךְ

גּוּפִי לֹא יִהְיֶה עִמִּי

וְאָנָה אֲנִי בָאָה?

.

 צילום ועיבוד התמונות הילה ווגמן