מאת איריס אליה כהן

מַעֱשִׂים טוֹבִים                        

הִשְׁתַּמֵּשׁ בִּי בְּעִרְבּוּבְיָה.

עֲשֵׂה בִּי מִין

שֶׁאֵינוֹ בְּמִינוֹ.

עֲשֵׂה בִּי

אֶת הַדָּבָר עַצְמוֹ

כִּפְשׁוּטוֹ

וּכִלְשׁוֹנוֹ.

לְכִי לָךְ

 אֲנִי הוֹלֶכֶת, כַּכָּתוּב, מִמֶּנִּי

אֶל עַצְמִי, יְחִידָתִי

אֲשֶׁר מָצָאתִי

 

הָעֲנָנִים, כְּמוֹ יַלְדוּתִי, חוֹלְפִים

אֲבָל תָּמִיד כָּאן מֵעָלַי

 

כְּשֶׁנַּעֲשָׂה אָבִיךְ, אֵינִי רוֹאָה דָּבָר,

אֲנִי רוֹתֶמֶת אֶת כְּנָפַי, נוֹצָה

נוֹצָה, וְעָפָה

אֶל לִבְּךָ הַנָּח

כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ

בֵּין שַׁדַּי.

 

יֶלֶד

 וְלִפְעָמִים,

קְצָת אַחֲרֵי,

בְּעוֹד אַתָּה שָׂרוּעַ עַל גַּבְּךָ

נִשְׁקַּף אֵלַי פִּתְאֹם הַיֶּלֶד

שֶׁהָיִיתָ

 

הַזְּמַן הוֹלֵךְ

עַל קְצוֹת הַבְּהוֹנוֹת

הַתֹּם נִרְעַד בֵּין הָרִיסִים

כִּמְטֻטֶּלֶת

 

אֲנִי רוֹאָה אוֹתְךָ

דָּרוּךְ אֶל הַתִּקְרָה,

בְּגוֹב הַחַלּוֹנוֹת מַשָּׁק

כַּנְפֵי הַחֲסִידָה

הַמִּתְקָרֶבֶת

 

אַתָּה נִבְהָל. בְּדִמְיוֹנְךָ,

הִנֵּה הִיא מַשְׁלִיכָה עָלֵינוּ

יֶלֶד.

 

סִימָנִיָּה 
אַחֲרֵי שֶׁנִּתְעַלֵּס תִּקְרָא לִי שִׁיר

אֶפְשָׁר סִפּוּר. אַנִּיחַ אֶת

רָאשִׁי עָלֶיךָ, עַל עֵירֹם חָזְךָ, כְּרוּכָה רַכָּה

עֶרְיָה בֵּין הַזְּרוֹעוֹת

מִלִּים תָּמִיד הָיוּ לִי נְשִׁימוֹת וְדֹפֶק

הֵד גַּלֵי הַלֵּב בִּתְעָלוֹת הַשֶׁמַע

הָיֹה הָיִינוּ שְׁנַיִם, הָיֹה הָיָה לָךְ פַּעַם גֶּבֶר

שֶׁאָהַבְתְּ, הָיֹה הָיְתָה אִשָּׁה

וְרוּחַ דַּק דָּחוּק בֵּינוֹת דַּפֵּי הַגּוּף

מִצְטוֹפְפִים כְּשֶׁנִּתְאַהֵב עוֹד פַּעַם

עַד אֵין קֵץ

 

מתוך "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014).

דימוי: כרמלה קיט