ענבל אשל כהנסקי
משוררת עורכת שירה ומדריכה בתהליכי כתיבה ופרסום. נכה המתמודדת עם תסמונת נוירולוגית-מוטורית נדירה- אסנשאל מיוקלונוס. התסמונת באה לידי ביטוי בתנועות לא רצוניות ועוויתות, מלוות לעיתים ברעד וגמגום. מתמודדת עם דיכאונות חרדות ואישיות גבולית. בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות (עם חטיבה בתקשורת המונים). מתגוררת ברעננה וחיה בזוגיות עם אבי בתה. ערכה קבצי שירה רבים במשך השנים ושניים מהם רואים אור בשנת 2016 – "אהיה לי האזמל" מאת שירי עובד, "הצליל העדין של הנפילה" מאת רז סופר. ענבל הוציאה שלושה ספרי שירה: "פראי היום" (כרמל, 2009), "סמאל אהובי" (פרדס, 2013), "שואגת בלולאת-אינסוף" (פרדס, 2016).
ארכיון הקטגוריה: יוצרות
יפה וגנר
יפה וגנר
נולדה בפרס למשפחה עיראקית. בנוסף על היותה כותבת יפה גם צירת. היא הציגה בכמה תערוכות בתל אביב ובירושלים. למדה בסמינר לאומנויות והשלימה את לימודי בבצלאל. לימדה במשך כמה שנים ציור וציור אופנה. כמו כן, למדה תכנות ועבדה בתחום המחשבים בחמרה כמעצבת שבבים.
פרסמה ספרי שירה "כאב הבית" ו – "כתמים על הצחוק" בהוצאת כרמל, ו"הצפיה הצהובה של החרצית" בהוצאת צבעונים. ושני ספרי פרוזה בהוצאת "כתב" "ריח של כחול כביסה ושום" ו"דמעות בגודל החידקל".
אוריה קדרי
אוריה קדרי
נולדה ב – 1976 בירושלים. אמנית ומשוררת. מתגוררת בעין כרם. בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי ומכללת עלמא. נשואה ואם לשני בנים ובת. ספר ביכוריה "לפני שתפגוש אותי המלה" (כרמל, 2014).
שושנה ויג
ילידת אשקלון. בעלת תואר שני בספרות עברית מטעם אוניברסיטת בר-אילן (שירת יונה וולך – ביוגרפיה ופואטיקה). עסקה בהוראה בתיכון ובמסגרת השכלת מבוגרים. חברת אגודת הסופרים. כותבת באינטרנט מאמרים על יוצרים ופרסמה רשימות בכתב העת 'אפיריון'. כמו כן, בעלת בית הוצאה קטן – 'פיוטית'. נשואה ואם לחמישה. מתגוררת בנתניה.
צילה דראָפקין
צילה דראָפקין
משוררת יידיש, שכתבה גם ברוסית. נולדה בשנת 1887, בעיר בוברויסק, שבבלארוס. נפטרה בניו יורק, בשנת 1956.
צילה דראפקין קיבלה בילדותה חינוך דתי מסורתי, אך בנעוריה למדה גם השכלה כללית ועזבה את הדת. בשנת 1907 היא נקלעה לעיר קייב שבאוקראינה, שם נספחה אל חוג מעריצותיו של הסופר אורי ניסן גנסין. בהשפעתו של גנסין החלה צילה לכתוב שירה ברוסית.
דראפקין (1956-1888) היתה מאוהבת שנים רבות באורי ניסן גנסין ודמותו הותירה רישום עז בנפשה. לימים התברר כי השיר הנודע "והיה כי ישוב מנודו" המופיע בסיפורו של גנסין 'אצל' אינו אלא עיבוד-תרגום של שיר ברוסית מאת דראפקין, שכתבה אותו כשהיתה בת 23. דראפקין, שלא קראה עברית, לא ידעה על כך אלא כעבור שנים רבות.
היא הצטרפה לתנועת הבונד, ובעיר הומל הכירה התאהבה וגם נישאה לחבר הבונד שמעיה דראפקין. בשנת 1912 הוכרחה המשפחה הצעירה להגר לאמריקה, בשל רדיפות המשטרה הצארית.
בהגיעה לניו יורק הצטרפה צילה דראפקין לחוג משוררי היידיש, ופיתחה קריירה ענפה של עיתונאות, סיפורת וסיפורים בהמשכים, שנדפסו בעיתונות היידיש באמריקה ובתפוצות.
שירתה מצטיינת בהבעה נשית ארוטית, גלויה וחריפה, שהקדימה את עידן השירה הנשית המודרנית. שירה המפורסם ביותר באנגלית נקרא "גבירת הקרקס", שנכתב במקורו ביידיש, ותורגם לאנגלית בכמה גרסאות על ידי כמה משוררים. בשירה זה צילה דראפקין ממשילה את חייה ואת חיי האשה, לחייה של גבירת הקרקס, הנישאת מעל קהלה ומתנסה בפחדי מוות ותקווה לחיים.
צילה דראפקין לא הייתה משוררת פורה במיוחד, ומהדורה כוללת של שיריה ביידיש נדפסה לאחר מותה. המהדורה נאספה כונסה ונערכה בידי בני משפחתה. שירים בודדים בלבד מיצירתה תורגמו ללשונות זרות, חוץ מהאנגלית, וכמעט שלא נדפסו מחוץ לארצות הברית. מבחר נרחב משיריה וסיפור שלה, בתרגומו לעברית של בנימין הרשב, הופיעו ב"סימן קריאה" בחוברת 12/13 (1981). על שירתה של צילה דראפקין, ועל חייה, נכתבו מאמרים רבים, ביידיש, באנגלית ובעברית.