.

אווה ליפסקה נולדה ב- 1945, פולין. משוררת פולניה הבולטת בדור שאחרי צ`סלב מילוש, ויסלבה שימבורסקה, תדיאוש רוז`ביץ` וזביגנייב הרברט. יצירתה, היא תגובה מובהקת של דור שצמח מהריסות מלחמת העולם השניה. השירים מצטיינים בנימות אירוניות וגרוטסקיות שהפכו בשירה הפולנית בת-זמננו לאחד מכלי המאבק העיקריים במנגנוני הדיכוי. "מלתחה של עלטה" (קשב, 2000) הוא מבחר ראשון בעברית משירת אווה ליפסקה. הוא מכיל שירים מכל ספריה ומצטרף אל תרגומיו של רפי וייכרט מן השירה הפולנית.

.

נטשה שלקוב נולדה ברוסיה ב – 1987 ועלתה לישראל ב -1991. מתגוררת בבאר שבע. בעלת תואר ראשון בספרות עברית פולקלור ותולדות האומנות.היא משוררת שמרותקת לכיסא גלגלים. שיריה התפרסמו בכתבי עת. ספר שיריה הראשון "נסיכי לילה" (פיוטית, 2013).

רות בלומרט נולדה ב- 1943, בעיר חיפה. בוגרת אוניברסיטת בר-אילן בביו-כימיה ובמיקרו-ביולוגיה ומוסמכת בית המדרש לרבנים באמריקה (Jewish Theological Semary of America) בספרות עברית. מנהלת ארכיון לתיאטרון ע"ש ישראל גור, עורכת כתב-העת 'במה'. עוסקת גם בתרגום. זכתה בפרס ראש הממשלה ע"ש לוי אשכול ובפרס ירושלים לספרות. תושבת ירושלים.כותבת סיפורים ושירה. חלק מספריה אוירו בידי יגאל תומרקין. מספריה: "המלאך" (הקיבוץ המאוחד, 1984), "הצריח" (כתר, 1984) "זהירות, מגע זהב" (שוקן,1987), "גולים על כוכב זר" (כרמל, 1991), "מודע מזמן אחר : שירירושלים" (כרמל, 1996) , "תעלומת האוצר במכרות האי העגול, או, הפלישה לחצרמוות" (כנרת, 1996).

אנת חדקל
נולדה ב- 1965 בארגנטינה. עלתה ב-1974 לישראל עם אחותה ושני הוריה. סיימה את לימודיה התיכוניים התחילה ולא סיימה מסגרות לימודים פורמליות. כיום אוטו-דידקטית. מתגוררת כיום ברחובות. אמא לשני ילדים.

אמירה הֶס נולדה ב-1943, בבגדד שבעיראק. מצד אמה היא בת למשפחת בית-אדוני, שושלת של מקובלים ומשוררים, בהם אסנת התנאית (1590-1670). בשנת 1951 עלתה לישראל עם הוריה ואחיה, ובתחילה גרה משפחתה במעברת באר יעקב. היא סיימה לימודים תיכוניים כלבורנטית ולקחה קורסים בערבית באוניברסיטה. הופיעה במספר הצגות בתיאטרון הקהילתי בקראון ובתיאטרון החאן. בשנת 1984 הופיע ספרה הראשון, "וירח נוטף שגעון", שזיכה אותה בפרס לוריא. שיריה מופיעים בכתבי עת ספרותיים וגם הופיעו בעיתונים שונים ואחדים אף תורגמו לשפות זרות, ביניהן אנגלית, גרמנית, יוונית, ספרדית ורוסית. הס הציגה את ציוריה בשתי תערוכות ציור. האחת בגלריה עמליה ארבל והשנייה בגלריה אנתיאה שבירושלים. הס מתגוררת (2014) בירושלים ולה שתי בנות ושלושה נכדים. נישאה למדבב עזרא הס ביולי 1972. השניים חיו יחד עד לפטירתו של הס בשנת 2010. הס נחשבת לאחת המשוררות המייצגות ביותר של הפמיניזם המזרחי. ספריה: "וירח נוטף שגעון" (עם עובד, 1984), "שני סוסים על קו האור" (עם עובד, 1987), "רק במקום של הגן : דיאלוג שירי ואלתורים על התנ"ך / המשוררים – מרים איתן, אמירה הס, שמעון שלוש (ירון גולן, 1992), "בולע האינפורמציה" (ביתן, תשנ"ג 1993), "יובל" (כרמל, תשנ"ט 1998), "אין אישה ממש בישראל" (כתר, 2003), "הבולימיה של הנשמה" (הליקון, 2007), "כמו בכי שאין לו עיניים להיבכות"(עם עובד, 2014).