אמירה הֶס נולדה ב-1943, בבגדד שבעיראק. מצד אמה היא בת למשפחת בית-אדוני, שושלת של מקובלים ומשוררים, בהם אסנת התנאית (1590-1670). בשנת 1951 עלתה לישראל עם הוריה ואחיה, ובתחילה גרה משפחתה במעברת באר יעקב. היא סיימה לימודים תיכוניים כלבורנטית ולקחה קורסים בערבית באוניברסיטה. הופיעה במספר הצגות בתיאטרון הקהילתי בקראון ובתיאטרון החאן. בשנת 1984 הופיע ספרה הראשון, "וירח נוטף שגעון", שזיכה אותה בפרס לוריא. שיריה מופיעים בכתבי עת ספרותיים וגם הופיעו בעיתונים שונים ואחדים אף תורגמו לשפות זרות, ביניהן אנגלית, גרמנית, יוונית, ספרדית ורוסית. הס הציגה את ציוריה בשתי תערוכות ציור. האחת בגלריה עמליה ארבל והשנייה בגלריה אנתיאה שבירושלים. הס מתגוררת (2014) בירושלים ולה שתי בנות ושלושה נכדים. נישאה למדבב עזרא הס ביולי 1972. השניים חיו יחד עד לפטירתו של הס בשנת 2010. הס נחשבת לאחת המשוררות המייצגות ביותר של הפמיניזם המזרחי. ספריה: "וירח נוטף שגעון" (עם עובד, 1984), "שני סוסים על קו האור" (עם עובד, 1987), "רק במקום של הגן : דיאלוג שירי ואלתורים על התנ"ך / המשוררים – מרים איתן, אמירה הס, שמעון שלוש (ירון גולן, 1992), "בולע האינפורמציה" (ביתן, תשנ"ג 1993), "יובל" (כרמל, תשנ"ט 1998), "אין אישה ממש בישראל" (כתר, 2003), "הבולימיה של הנשמה" (הליקון, 2007), "כמו בכי שאין לו עיניים להיבכות"(עם עובד, 2014).
