זיוה גל
ילידת קרית טבעון מורה לספרות ולהבעה בתיכון. שיריה של זיוה גל שודרו ברדיו וכן פורסמו בכתבי עת ובכתבי עת לספרות. לאחרונה שיר משלה פורסם במדיטק חולון, בתוכניה של ינואר. בין היתר בוגרת כיתת השירה השנתית והעריכה של 'הליקון'. ספרה השני הוא "בשיפולי בהלה" (עיתון 77', 2014)
רחל שפירא
נולדה ב- 1945, בקיבוץ שפיים. פזמונאית ומשוררת ישראלית. גדלה בקיבוץ שפיים ועסקה בהוראה בקיבוץ כמורה לחינוך מיוחד ולאחר מכן כמורה באולפן עברית. שפירא התפרסמה לראשונה ב- 1967, אז גילה אותה מלחין הלהקות הצבאיות, יאיר רוזנבלום. בזמן חופשתו בשפיים גילה רוזנבלום בעלון זיכרון את השיר מה אברך, אותו כתבה שפירא לזכר בן כיתתה אלדד (דדי) קרוק, שנפל במלחמת ששת הימים, בקרב שנערך בשועפאט באזור ירושלים. רוזנבלום הלחין את השיר, אותו ביצעה להקת חיל הים עם הסולנית רבקה זוהר. שיר זה נחשב עד היום כאחד משירי הזיכרון הישראליים הידועים ביותר. לאחר "מה אברך" החלה שפירא לפרסם פזמונים נוספים, שהולחנו על ידי מלחינים ידועים ובוצעו בדרך כלל על ידי זמרות: אילנית, ירדנה ארזי, סי היימן, ריקי גל, ענת עצמון, מרגלית צנעני ועוד. חווה אלברשטיין הוציאה ב- 1978 אלבום משיריה של שפירא בשם "התבהרות", גלי עטרי הוציאה ב- 1989 אלבום משיריה בשם "בראשית", שפירא גם כתבה שירים עבור דני ליטני, ששי קשת, שלמה ארצי ועוד. בין ההרכבים שביצעו את שיריה נמצאים "הכל עובר חביבי", אורנה ומשה דץ, "האחים והאחיות, להקת "חופים" ועוד. שפירא ממעטת להיחשף ולהתראיין בכלי התקשורת. בשנים האחרונות היא עובדת בבית ההארחה של הקיבוץ.
אלחנדרה פיסארניק
(1936-1972) נולדה בבואנוס איירס, ארגנטינה. הייתה משוררת יהודייה ארגנטינאית אשר זכתה להכרה בינלאומית. היא למדה, בין השאר, פילוסופיה, ספרות וציור, ותירגמה שירה צרפתית לספרדית. יצירתה עוסקת בעיקר בבדידות, באהבה האבודה, בייאוש ובמוות. ספרים רבים על אודות פיסארניק ושירתה הופיעו אחרי מות המשוררת, ושיריה תורגמו, בין השאר, לצרפתית ולאנגלית. רבים משיריה תורגמו גם לעברית. אלחנדרה פיסארניק התאבדה בבואנוס איירס ב- 1972 באמצעות מנת יתר של סקונל.ספריה "הארץ הזרה ביותר" (1955), "התום האחרון" (1956), "ההרפתקות האבודות" (1958), "העץ של דיאנה" (1962), "העבודות והלילות" (1965), "עקירת אבן הטירוף" (1968), "הגיהנום המוזיקלי" (1971).
(1932 -1963) נולדה בבוסטון, ארצות הברית. הייתה משוררת וסופרת אמריקאית, בעלת שורשים גרמניים. לסילביה היה אח יותר צעיר בשם וורן (יליד 1935). וכבר בגיל 8 , זמן קצר אחרי מותו המוקדם של אביה, כתבה את שירה הראשון. שיר ראשון שלה פורסם בשנת 1945, כשהייתה בת 13. סילביה התגלתה כבר אז כיוצרת פוריה מאוד ובתוך שנים אחדות כתבה כארבע-מאות שירים. פלאת' נטתה להתקפי דיכאון וערכה ניסיונות חוזרים ונשנים להתאבד, ואלו אף הובילו לאשפוזה בבית חולים פסיכיאטרי. לבד משיריה ידועה פלאת' במיוחד בזכות הרומן האוטוביוגרפי-למחצה "פעמון הזכוכית". פלאת' נישאה ב-1956 למשורר טד יוז ולזוג נולדו שני ילדים. אחרי שנתיים נפרדה פלאת' מיוז ועברה עם ילדיה ללונדון. אחרי שהחלה בהליכי גירושין מיוז, בחורף 1962/1963, שמה קץ לחייה בשאיפת גז. ב-1965 ראה אור ספר שיריה של פלאת' "אריאל", בו חושפת פלאת' רכיבים אפלים בזהותה. שירים אלו שונים מיצירותיה הקודמות ומהווים נדבך נוסף לשירתה. בחלק משיריה עושה פלאת' שימוש בשואה כמטאפורה מורחבת. רק מקצת מיצירתה של פלאת' ראה אור בחייה. עיקר שירתה פורסם אחרי מותה על ידי טד יוז. בשנת 1982, הייתה המשוררת הראשונה שזכתה בפרס פוליצר לאחר המוות, עבור כתיבתה ב- The Collected Poems.
אלפונסינה סְטוֹרְנִי
(1892 – 1938) נולדה בעיירה סאלה קפריאסקה, שבקנטון האיטלקי של שווייץ. היגרה עם הוריה לארגנטינה שם פתח אביה בית קפה, שבו אלפונסינה, כנערה, עבדה כמלצרית. האב היה אלכוהוליסט וסבל מהתקפי דיכאון, כך שבית הקפה פשט את הרגל במהרה. אלפונסינה החלה עובדת כעוזרת בחווה חקלאית ומפרנסת ראשית של המשפחה. כאשר נפטר אביה ב- 1907 ואמה נישאה לגבר חדש, היא עזבה את הבית והצטרפה ללהקה נודדת של שחקני תיאטרון.. לאחר שנה החלה בלימודי הוראה, שאותם סיימה והחלה עובדת כמורה בעיר רוסריו. בעיר זו הכירה גבר נשוי, התאהבה והרתה לו. כדי לא לפגוע בגבר שאהבה, עברה לבואנוס איירס וגידלה כאם חד-הורית את בנה אלכנדרו אלפונסו. באותה תקופה החלה כותבת את שיריה הראשונים בעיתוני נשים, שירים שכבר בולטת בהם רגישותה הפמיניסטית וביקורתה על תפקיד האשה בחברה. ב -1914 פורסם הסיפור הראשון שלה. ב- 1916, ספר השירים הראשון "חרדת שיח הוורדים". בשנות ה-20 היא התפרסמה כאחת המשוררות החשובות בדרום אמריקה. סטורני הושפעה מעובדת היותה אם חד-הורית, עצמאית ומתפרנסת בעיר הגדולה. דבר לא מקובל בחברה הדרום אמריקאית של תקופתה. על כן, נושא כמעט קבוע בעבודתה הוא מצבה של האישה בחברה לא-שוויונית הנשלטת על ידי גברים, כולל בתחומי האהבה הארוטיקה והמוות. שיריה והרצאותיה השפיעו על עבודתן של משוררות אחרות שהלכו בדרכיה. סטורני פרסמה גם מאמרים פמיניסטיים, ונודעה במאבקה למען מתן זכות בחירה לנשים. סטורני הייתה המשוררת הראשונה שהתקבלה לחוג הספרותי רב היוקרה "אנקונדה". בשנות ה-20 חיברה גם מחזות תאטרון לילדים שהוצגו. מ-1928 סבלה מהתקפים קשים של דיכאון, וב-1935 חלתה בסרטן השד. כאשר נודע לה שמחלתה סופנית, התאבדה בטביעה בים של מאר דל פלאטה ב- 1938.