ויקי שירן
(1947- 2004). קרימינולוגית וסוציולוגית ישראלית ופמיניסטית מזרחית. ויקי לבית בן-נתן, נולדה בקהיר ועלתה לישראל בגיל ארבע. משפחתה התגוררה בשכונת התקווה, תל אביב. היא התפרסמה במאבקיה הציבוריים והאקדמיים לטובת ציבור המזרחים ולטובת דו-שיח עם הפלסטינים. שירן נפטרה בגיל 57 ממחלת הסרטן. הייתה נשואה לבמאי הקולנוע והטלוויזיה חיים שירן ואם לשתי בנות. לזכרה יצא לאור הספר "לאחותי, פוליטיקה פמיניסטית מזרחית". לאחר מותה יצא לאור ספר השירים שכתבה, "שוברת קיר" (עם עובד, 2005).
ליאל אלכסנדרה אדמון
נולדה ב-1980, בולגריה. בעלת תואר שני בספרות מאוניברסיטת ת"א. נשואה ואם לשלושה. ספרה הראשון "תבוא אחרת" (קשב, 2014).
שרית שמיר
משוררת קרימינולוגית ומנחת סדנאות כתיבה ויצירה, עורכת ספרותית. עובדת ומתנדבת עם אוכלוסיות נוער בסיכון ופגועי נפש, מלווה כיום את דייריי מעון הנכים שבגילה, (המשתייך לעמותת "אילן"). ספריה: "מהצד שלה" (2007), "מכתבים בכריכה אדומה" (2009), "עת גופי אדע" (2014).
נורית זרחי
נולדה בירושלים, ב-1941. בתו של הסופר ישראל זרחי (1909־1947). בגיל שש נתייתמה מאביה ועברה עם אמה המורה ואחותה לקבוצת גבע. שם גדלה ונתחנכה כ"ילדת חוץ". סיימה את בית-הספר התיכון בעין-חרוד. בתקופת שירותה הצבאי למדה בערבים בסמינר בית הכרם בירושלים. אחר כך למדה ספרות עברית ופילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב. עבדה בעיתונאות, מפרסמת רשימות ביקורת על ספרות ואמנות ומנחה סדנאות לכתיבה יצירתית. כמו-כן הרצתה באוניברסיטת ב-גוריון בנגב. זכתה פעמיים בפרס-היצירה ע"ש לוי אשכול (תש"ם ותשנ"א). כמו כן זכתה פעמיים בפרס זאב לספרות ילדים ונוער, פרס יציב, ופעמיים בעיטור אנדרסן. בתשס"ו הוענק לה פרס עמיחי לשירה וב-2011 זכתה בפרס לאה גולדברג על אסופת שיריה "עצמות ועננים". בתה, רוני טהרלב-גלעד, מאיירת בעיקר את ספריה.