ואן נויין
נולדה ב- 1982 באשקלון. בת לפליטים מוויטנאם שמצאו להם בית בישראל. גדלה והתחנכה ביפו. לאחר שירות צבאי החלה לעבוד ככתבת בעיתון "זמן תל-אביב". גיבורת הסרט הדוקומנטרי "המסע של ואן" המתעד את חזרת אביה לוייטנאם אחר קרוב לשלושים שנה. ספר שיריה הראשון "עין הכמהין" (מעיין, 2008).
חמוטל בר-יוסף
נולדה ב-1940, בקיבוץ תל יוסף, להורים שעלו לארץ ישראל מאוקראינה ב- 1936. אחיה הבכור נהרג במלחמת העצמאות. ב- 1953 עברה עם הוריה לשכונת קריית שלום שבדרום תל אביב. בשנים 1957–1960 למדה לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים. עבדה כמורה לספרות בבית ספר תיכון, וכן עבדה במשרד החינוך והתרבות. ב- 1977 קיבלה תואר שני בחוג לספרות השוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת המוסמך שלה נושאת את השם "נוסח אישי ונוסח ציבורי: הטרוגניות לשונית והשלכותיה האידאולוגיות, בחיל הפרשים מאת איסק באבל ובימי צקלג מאת ס. יזהר". ב- 1984 קיבלה תואר דוקטור לספרות מהאוניברסיטה העברית בירושלים, על עבודה בהנחייתו של דן מירון שנושאה "הלשון הפיגורטיבית ביצירתו הסיפורית של א"נ גנסין", שקיבלה ציון מעולה. ב- 1990 מונתה לפרופסור מן המניין באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, והיא מלמדת שם ספרות עברית. לימדה ספרות עברית באוניברסיטאות שונות בארצות הברית, ברוסיה, באוקראינה ובצרפת. החל מ -1959 החלה לפרסם שירים, ואף זכתה בפרסים שונים על שירתה. הייתה נשואה לסופר יוסף בר יוסף. מספריה: "לולא היה עלי למהר" (1972), "לקחת אוויר" (1978), "רק הירוק" (הקיבוץ המאוחד,1981), "מתנות קופצות" (הקיבוץ המאוחד, 1984), "הבראה" (הקיבוץ המאוחד, 2004), "הלא" (כרמל, 1998), "ובצפיפות" (הקיבוץ המאוחד, 1990), "מזון, שירים, צילומים – נויה שילוני-חביב" (כרמל, 2002), "השתוות, מבחר שירים ישנים וחדשים" (הקיבוץ המאוחד, 2011).
אפרת נחמה
משוררת, מנחת סדנאות, כוריאוגרפית ומורה למחול מודרני ויצירה, נולדה ב-1981 ברחובות ומתגוררת ומלמדת בירושלים. יצירותיה עד כה הן פרי מפגש עכשווי עם טקסטים יהודים וישראליים ומהווים שיח בין חדש וישן.
מיכל סנונית
נולדה וגדלה בקיבוץ עין החורש שבעמק חפר. לאחר שירותה הצבאי חזרה לקיבוץ והחלה ללמוד ספרות ותיאטרון. לאחר שסיימה את לימודיה, עבדה כעיתונאית בעיתון "על המשמר", במסגרתו ניהלה ראיונות וערכה את נושאי התרבות, ובמשך כארבע שנים ערכה את המוסף השבועי שלו "חותם". סנונית הייתה חברה בעין החורש כ-20 שנה ושם נולדו שלושת ילדיה. לאחר מכן עברה לגור בתל אביב, עד היום. בשנים האחרונות היא עובדת במסגרת "אמנות לעם", מרצה ומשוחחת עם ילדים ותלמידים בכל הארץ בנושאי ספרות. כותבת בהשראה בלבד. כמה משיריה הולחנו. מיכל סנונית כתבה 12 ספרי שירה לקוראים מבוגרים, שזכו להצלחה רבה, וספרים רבים לילדים, בהם עבדה עם מיטב המאיירים. יצוין כי ב- 1985, בזמן שהות באיטליה, כתבה סנונית את הספר "ציפור הנפש". במקור נכתב הספר לילדים, ועד מהרה תורגם לעשרות שפות, הפך לרב מכר בינלאומי וזכה בפרסים רבים. בשנת 1993 זכה הספר במקום הראשון בעולם בתחרות לספרי ילדים. ב- 2014 זכתה מיכל סנונית בפרס רנה לי לזכרה של המשוררת, הפרוזאיקונית והחוקרת פרופסור רנה לי, בחסות איגוד כללי של סופרים בישראל.
אורה עשהאל -
ד"ר אורה נחמה זילברשטיין עשהאל נולדה ב- 1938, ברמת-גן. שנותיה הראשונות עברו בבית משפחת הורי אביה האדוקה, יוצאת צפת וטבריה, שראשוניה הגיעו לארץ-ישראל לפני מעל מאתיים שנה. התחנכה בבית-הספר "חביב" בראשון לציון. את שירותה הצבאי עשתה כעורכת פרסומי מטכ"ל-אמ"ן. סיימה סמינר צה"ל למורים ובעלת תואר BSC בביולוגיה, ותואר MSC בפיטופתולוגיה וכן תעודת הוראה על-יסודית בכימיה וביולוגיה, כולם מטעם אוניברסיטת תל-אביב. היא בעלת תואר דוקטור בהוראת מדעים ותקשורת מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. בין -1978 לבין- 1990 ריכזה את הוראת המדעים בטלוויזיה החינוכית. את שמה הספרותי – עשהאל – היא שאלה מסבה, אבי אמה, שלקח אותה אל משפחתו, לאחר שהיתה ילדת-חוץ בקיבוץ. מתמחה במדעים, חינוך ותקשורת, עוסקת במחקר אוריינות וחשיבה חזותית, פעילה במחקר המדיה התקשורתית ופעילה באיגודי נשים ומייסדת אנ"י – איגוד נשים יוצרות, ישראל. היא נקראה נחמה לזכר אמו, הסבתא-רבא, הסופרת נחמה פוחצ'בסקי, שבביתה גדלה. נשואה, אם לארבעה וסבתא לנכדים.