.

גילי חיימוביץ

זֶה בְּעֶצֶם מִינוּס

אִתִּי מַכְרִיז שֶׁהָאַהֲבָה שֶׁלִּי מְשַׁעֲמֶמֶת,

שֶׁנִּשּׂוּאִים פְּלוּס אַחַת פְּלוּס עוֹד אַחַת בַּדֶּרֶךְ

זֶה בְּעֶצֶם,

מִינוּס.

אֲנִי מִתְגּוֹנֶנֶת, זוֹ לֹא הָאַהֲבָה אֶלָּא הַנִּשּׂוּאִים.

 

אִתִּי דָּן אֶת הָאַהֲבָה שֶׁלִּי לְאֹכֶל אוֹרְגָּנִי.

אִם תַּפְסִיק לְהִתְלַכְלֵךְ

יַפְסִיק לְהִתְעַנְיֵן.

 

אִתִּי כִּמְעַט מִתְנַצֵּחַ שֶׁאִם אַמְשִׁיךְ לְהִסְתַּגֵּל

אָז הִנֵּה, עוֹד סְגֻלָּה מִמֶּנִּי תִּנָּטֵל.

 

אִתִּי מַצְהִיר כָּל כָּךְ הַרְבֵּה

בֹּחַן שֶׁמּוֹנֵעַ מִמִּי מֵאִתָּנוּ לְהִתְנַצֵּחַ,

חִנּוֹ שֶׁל מִי שֶׁהוּא אֶחָד מִינוּס שְׁנַיִם.

 

 

אַתָּה הַצֶּנְזוֹר שֶׁלִּי

אַתָּה הַצֶּנְזוֹר שֶׁלִּי

אֲבָל אֲנִי הִיא הַמְּשַׁלֶּמֶת שְׂכָרְךָ,

מַעֲנִיקָה  תַּעֲסוּקָתְךָ,

מְמַלְּאָה יָמֶיךָ כְּלֵילוֹת

בְּמִלִּים אֲסוּרוֹת

אֲסוּרָה לָבוֹא בְּמִלּוֹתַי שֶׁלִּי.

 

כְּשֶׁתָּבוֹא לִשְׁכַּב אִתִּי

תָּבוֹא כְּנִמּוֹל.

 

אַתָּה הַצֶּנְזוֹר שֶׁלִּי,

מַכְתִּיב הוֹדָעוֹתַי

לָעִתּוֹנוּת,

לַצִּבּוּר,

הַצַּר

הַמֵּצֵר,

מֵצֵר מִלּוֹתַי,

מֵצֵר פְּתָחַי.

 

כְּשֶׁתָּבוֹא לִשְׁכַּב אִתִּי

לְבַשׁ דְּיוֹ שֶׁל עוֹרְךָ.

 

אַתָּה הַצֶּנְזוֹר שֶׁלִּי

מְאַפֵּק לִי אֶת הַדָּם.

מַבְטִיחַ-דּוֹרֵשׁ שֶׁלֹּא יִרְאוּ דָּם.

מַבְטִיחַ-דּוֹרֵשׁ שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר.

מַבְטִיחַ-טוֹעֵן-דּוֹרֵשׁ

שֶׁאִם רַק לֹא יִרְאוּ

הַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר.

 

אַתָּה הַצֶּנְזוֹר שֶׁלִּי

אוֹסֵר אוֹתִי לְמַה שֶּׁהַשְּׁתִיקָה יָפָה לוֹ

מְכַעֵר לִי מִלִּים.

 

אַתָּה הַצֶּנְזוֹר שֶׁלִּי,

אֲנִי מַקְלִידָה תַּחַת,

תָּי"ו, חֵי"ת, תָּי"ו,

מַקְלִידָה תַּחַת

מָרוּתְךָ,

מָרָה הִיא מָרוּתְךָ

שַׂמְתִּי אוֹתָהּ עָלַי

לַחְתֹּךְ בִּי בַּשּׁוּרוֹת

לִרְצֹעַ שְׁתִיקָה.

 

אַתָּה הַצֶּנְזוֹר שֶׁלִּי

אוֹסֵר אוֹתִי לְמַה שֶּׁהַשְּׁתִיקָה יָפָה לוֹ

וּמֵטִיל עָלַי שִׂמְלָה.

 

 

וַלְס לְמַנְגִּינַת הֶחָלָב

שְׂפַת הַמּוֹרְס שֶׁל נְשִׁימוֹתֶיךָ

תּוֹבִיל אוֹתָנוּ לִשְׁבִיל הֶחָלָב.

שָׁם אַתְּ הִיא זוֹ הַמַּנְהִיגָה, הַמּוֹבִילָה,

תִּינוֶֹקת שֶׁעוֹד לֹא יוֹדַעַת לָזוּז מִמְּקוֹמָה בְּעַצְמָהּ,

גַּם אִם תַּעֲלֶה בְּקָנֶה אֶחָד אִתִּי,

קְנֵה הַנְּשִׁימָה

שֶׁלִּי

דַּוְקָא.

בַּסִּימְבְּיוֹזָה הַמְּחֻבֶּקֶת הַזּוֹ

אֵין מְנַצְּחִים

וְלֹא רַק מִשּוּם שֶׁאֵין מַפְסִידִים.

יֵשׁ רַק אֶת הַזְּמַן שֶׁעוֹבֵר

כְּמוֹ לֹא קָרָה דָּבָר,

כְּמוֹ הָיְתָה הַיְּנִיקָה שֶׁלְּךָ,

הַקֶּצֶב לִצְלִילָיו אֲנַחְנוּ רוֹקְדוֹת וַלְס.

רִקּוּד שֶׁאֵין בּוֹ מָקוֹם לְאַף אֶחָד.

הָרִקּוּד הַבּוֹדֵד, הַשָּׂמֵחַ, הַכּוֹבֵל שֶׁלָּנוּ.

 

 

תְּמוּנַת עוֹלָמָהּ

בִּתֵּנוּ הַבְּכוֹרָה נָתְנָה לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ צִיּוּר שֶׁעָשְׂתָה.

לְךָ, שֶׁתִּתְלֶה מֵעַל הַשֻּׁלְחָן בַּעֲבוֹדָה

וְלִי שֶׁאָשִׂים בַּמְּגֵרָה שֶׁלְּיַד הַצַּד שֶׁלִּי בַּמִּטָּה.