חמוטל בר-יוסף
נולדה ב-1940, בקיבוץ תל יוסף, להורים שעלו לארץ ישראל מאוקראינה ב- 1936. אחיה הבכור נהרג במלחמת העצמאות. ב- 1953 עברה עם הוריה לשכונת קריית שלום שבדרום תל אביב. בשנים 1957–1960 למדה לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים. עבדה כמורה לספרות בבית ספר תיכון, וכן עבדה במשרד החינוך והתרבות. ב- 1977 קיבלה תואר שני בחוג לספרות השוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת המוסמך שלה נושאת את השם "נוסח אישי ונוסח ציבורי: הטרוגניות לשונית והשלכותיה האידאולוגיות, בחיל הפרשים מאת איסק באבל ובימי צקלג מאת ס. יזהר". ב- 1984 קיבלה תואר דוקטור לספרות מהאוניברסיטה העברית בירושלים, על עבודה בהנחייתו של דן מירון שנושאה "הלשון הפיגורטיבית ביצירתו הסיפורית של א"נ גנסין", שקיבלה ציון מעולה. ב- 1990 מונתה לפרופסור מן המניין באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, והיא מלמדת שם ספרות עברית. לימדה ספרות עברית באוניברסיטאות שונות בארצות הברית, ברוסיה, באוקראינה ובצרפת. החל מ -1959 החלה לפרסם שירים, ואף זכתה בפרסים שונים על שירתה. הייתה נשואה לסופר יוסף בר יוסף. מספריה: "לולא היה עלי למהר" (1972), "לקחת אוויר" (1978), "רק הירוק" (הקיבוץ המאוחד,1981), "מתנות קופצות" (הקיבוץ המאוחד, 1984), "הבראה" (הקיבוץ המאוחד, 2004), "הלא" (כרמל, 1998), "ובצפיפות" (הקיבוץ המאוחד, 1990), "מזון, שירים, צילומים – נויה שילוני-חביב" (כרמל, 2002), "השתוות, מבחר שירים ישנים וחדשים" (הקיבוץ המאוחד, 2011).