אלפונסינה סְטוֹרְנִי

(1892 – 1938) נולדה בעיירה סאלה קפריאסקה, שבקנטון האיטלקי של שווייץ. היגרה עם הוריה לארגנטינה שם פתח אביה בית קפה, שבו אלפונסינה, כנערה, עבדה כמלצרית. האב היה אלכוהוליסט וסבל מהתקפי דיכאון, כך שבית הקפה פשט את הרגל במהרה. אלפונסינה החלה עובדת כעוזרת בחווה חקלאית ומפרנסת ראשית של המשפחה. כאשר נפטר אביה ב- 1907 ואמה נישאה לגבר חדש, היא עזבה את הבית והצטרפה ללהקה נודדת של שחקני תיאטרון.. לאחר שנה החלה בלימודי הוראה, שאותם סיימה והחלה עובדת כמורה בעיר רוסריו. בעיר זו הכירה גבר נשוי, התאהבה והרתה לו. כדי לא לפגוע בגבר שאהבה, עברה לבואנוס איירס וגידלה כאם חד-הורית את בנה אלכנדרו אלפונסו. באותה תקופה החלה כותבת את שיריה הראשונים בעיתוני נשים, שירים שכבר בולטת בהם רגישותה הפמיניסטית וביקורתה על תפקיד האשה בחברה. ב -1914 פורסם הסיפור הראשון שלה. ב- 1916, ספר השירים הראשון "חרדת שיח הוורדים". בשנות ה-20 היא התפרסמה כאחת המשוררות החשובות בדרום אמריקה. סטורני הושפעה מעובדת היותה אם חד-הורית, עצמאית ומתפרנסת בעיר הגדולה. דבר לא מקובל בחברה הדרום אמריקאית של תקופתה. על כן, נושא כמעט קבוע בעבודתה הוא מצבה של האישה בחברה לא-שוויונית הנשלטת על ידי גברים, כולל בתחומי האהבה הארוטיקה והמוות. שיריה והרצאותיה השפיעו על עבודתן של משוררות אחרות שהלכו בדרכיה. סטורני פרסמה גם מאמרים פמיניסטיים, ונודעה במאבקה למען מתן זכות בחירה לנשים. סטורני הייתה המשוררת הראשונה שהתקבלה לחוג הספרותי רב היוקרה "אנקונדה". בשנות ה-20 חיברה גם מחזות תאטרון לילדים שהוצגו. מ-1928 סבלה מהתקפים קשים של דיכאון, וב-1935 חלתה בסרטן השד. כאשר נודע לה שמחלתה סופנית, התאבדה בטביעה בים של מאר דל פלאטה ב- 1938.