צילה דראָפקין
משוררת יידיש, שכתבה גם ברוסית. נולדה בשנת 1887, בעיר בוברויסק, שבבלארוס. נפטרה בניו יורק, בשנת 1956.
צילה דראפקין קיבלה בילדותה חינוך דתי מסורתי, אך בנעוריה למדה גם השכלה כללית ועזבה את הדת. בשנת 1907 היא נקלעה לעיר קייב שבאוקראינה, שם נספחה אל חוג מעריצותיו של הסופר אורי ניסן גנסין. בהשפעתו של גנסין החלה צילה לכתוב שירה ברוסית.
דראפקין (1956-1888) היתה מאוהבת שנים רבות באורי ניסן גנסין ודמותו הותירה רישום עז בנפשה. לימים התברר כי השיר הנודע "והיה כי ישוב מנודו" המופיע בסיפורו של גנסין 'אצל' אינו אלא עיבוד-תרגום של שיר ברוסית מאת דראפקין, שכתבה אותו כשהיתה בת 23. דראפקין, שלא קראה עברית, לא ידעה על כך אלא כעבור שנים רבות.
היא הצטרפה לתנועת הבונד, ובעיר הומל הכירה התאהבה וגם נישאה לחבר הבונד שמעיה דראפקין. בשנת 1912 הוכרחה המשפחה הצעירה להגר לאמריקה, בשל רדיפות המשטרה הצארית.
בהגיעה לניו יורק הצטרפה צילה דראפקין לחוג משוררי היידיש, ופיתחה קריירה ענפה של עיתונאות, סיפורת וסיפורים בהמשכים, שנדפסו בעיתונות היידיש באמריקה ובתפוצות.
שירתה מצטיינת בהבעה נשית ארוטית, גלויה וחריפה, שהקדימה את עידן השירה הנשית המודרנית. שירה המפורסם ביותר באנגלית נקרא "גבירת הקרקס", שנכתב במקורו ביידיש, ותורגם לאנגלית בכמה גרסאות על ידי כמה משוררים. בשירה זה צילה דראפקין ממשילה את חייה ואת חיי האשה, לחייה של גבירת הקרקס, הנישאת מעל קהלה ומתנסה בפחדי מוות ותקווה לחיים.
צילה דראפקין לא הייתה משוררת פורה במיוחד, ומהדורה כוללת של שיריה ביידיש נדפסה לאחר מותה. המהדורה נאספה כונסה ונערכה בידי בני משפחתה. שירים בודדים בלבד מיצירתה תורגמו ללשונות זרות, חוץ מהאנגלית, וכמעט שלא נדפסו מחוץ לארצות הברית. מבחר נרחב משיריה וסיפור שלה, בתרגומו לעברית של בנימין הרשב, הופיעו ב"סימן קריאה" בחוברת 12/13 (1981). על שירתה של צילה דראפקין, ועל חייה, נכתבו מאמרים רבים, ביידיש, באנגלית ובעברית.